עדות חותמת את ספרו של קהלת, ומציגה את שלמה המלך לא רק כחכם מופלג לעצמו, אלא כאיש חינוך דגול שהקדיש את חייו להנחלת החכמה להמונים.
המילה וְיֹתֵר זוכה למספר התייחסויות. יש המפרשים כי שלמה היה חכם הרבה מעבר למה שהספיק לכתוב בספר זה [רש"י, צאינה וראינה]. פרשנים אחרים מסבירים כי גדולתו היתה בכך שלא שמר את חכמתו לעצמו, אלא היתה בו מעלה יתרה שהשקיע מזמנו כדי ללמד אחרים [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, אלשיך].
ההחלטה של שלמה עוֹד לִמַּד־דַּעַת אֶת־הָעָם אינה מובנת מאליה. מפרשים מציינים כי לרוב, אדם בעל חכמה עמוקה וחריפות שכלית מתקשה ללמד אנשים פשוטים, שכן הפער ביניהם דומה לניסיון למזוג משקה מחבית ענקית לתוך כוס קטנה. בנוסף, חכם העוסק בסוגיות עמוקות עלול לחשוב שעיסוק בהוראת מוסר בסיסי להמונים הוא בזבוז זמן. אולם, שלמה המלך הוכיח שגדולתו האמיתית טמונה ביכולתו יוצאת הדופן לפשט את חכמתו העצומה ולהנגיש אותה גם לאנשים הפשוטים ביותר, מתוך הבנה שזיכוי הרבים והוראת מוסר הם עיקר גדול [תורה תמימה, נחל אשכול, חומת אנך]. כדי להצליח בכך, הוא השתמש בעזרי לימוד כמו סימני טעמים לשם זכירת החומר [תורה תמימה].
לגבי הפעולות וְאִזֵּן וְחִקֵּר, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים נחלקת לשני כיוונים עיקריים:
הכיוון הראשון הוא חינוכי ועיוני. שלמה האזין היטב למה שקיבל מרבותיו [תעלומות חכמה, אלשיך], שקל את הדברים בשכלו [ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא], חקר והסיק דבר מתוך דבר, ואף העניק לעם את הכלים והדרכים לחקור את החכמה בעצמם [מצודת דוד, אבן עזרא].
הכיוון השני הוא הלכתי. המילה וְאִזֵּן נדרשת מלשון "אוזניים", כלומר ידיות אחיזה. התורה נמשלה לקופה ללא ידיות שקשה לאחוז בה מבלי שתיקרע. שלמה המלך עשה "אוזניים לתורה" על ידי שתיקן תקנות וגזרות, כגון עירובי חצרות בשבת, נטילת ידיים ואיסורי חיתון עם קרובי משפחה מדרגה שניה. תקנות אלו משמשות כסייג וגדר המגנים על עיקרי התורה ומאפשרים לעם לאחוז בה ולשמור עליה כראוי [רש"י, תורה תמימה, צאינה וראינה].
כתוצאה מחקירותיו, שלמה תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה וחיבר אלפי משלים. הצורך בריבוי משלים נבע מעומק חכמתו; כדי להסביר רעיון עמוק במיוחד לאדם פשוט נדרש משל, ולעיתים המשל עצמו כה עמוק עד שהוא מצריך משל נוסף שיסביר אותו [תורה תמימה]. עם זאת, הודגש כי משלים אלו לא נבעו מהיגיון אנושי מנותק כדרך פילוסופים שונים, אלא כולם היו מבוססים ומיוסדים על אמת התורה שניתנה בסיני, תוך הקפדה על לימוד קצר ותכליתי [אלשיך].