לעת זקנה הולכים ודועכים כוחותיו הפיזיים והנפשיים של האדם, חושיו נחלשים, והעולם החיצוני הופך עבורו לסגור ומרוחק. מתוך תיאור ציורי זה נפרסת מסכת של פרידה הדרגתית מן החיים, מהנאות העולם ומיכולות הגוף.
המילים וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם מתפרשות בקרב רוב הפרשנים כמשל לאבריו של האדם. הגישה המרכזית היא שהדלתות מסמלות את השפתיים [אבן עזרא, מצודת דוד, תעלומות חכמה], או את נקבי הגוף השונים [רש"י, תורה תמימה]. סגירת השפתיים מתרחשת בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה, ביטוי המתאר את פעולת הטחינה של השיניים [מצודת דוד], או את פעולת העיכול של האיברים הפנימיים והקיבה [רש"י, אבן עזרא]. כאשר האדם מזדקן וממעט לאכול, מערכת העיכול שובתת ממלאכתה, וכתוצאה מכך נסגרות שפתיו. מזווית נוספת, הדימוי מתאר מצב של גסיסה שבו האיברים הפנימיים חדלים מלעבוד, והאדם מאבד את יכולתו להניע את שפתיו ולהתוודות [תעלומות חכמה]. לעומת הפירוש הגופני, ישנה גישה המפרשת את הפסוק כפשוטו, ולפיה הזקן מרגיש שדלתוֹת השוק הפיזיות סגורות בפניו, שכן בהיעדר תיאבון אין לו עוד עניין לצאת ולבקר בשוק [ביאור שטיינזלץ]. אבן עזרא מחבר בין הפירושים ומסביר כי כשם שקול הטחינה הנמוך של הריחיים פוסק וחנויות השוק נסגרות בהיעדר קמח, כך נסגרות שפתי הזקן. קול הטחינה עצמו מוגדר כקול הנמוך והשקט שנוצר מתנועת אבני הריחיים [רלב"ג].
בשל מיעוט האכילה, שנתו של הזקן הופכת קלה ונודדת, ולכן וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר [אבן עזרא, מצודת דוד]. שנתו כה חלשה, עד שאפילו צפצוף קל של ציפור מספיק כדי להעיר אותו [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. מעבר ליקיצה הפיזית, רגישות היתר של העצבים בגיל המבוגר גורמת לכך שקול הציפורים מעורר בזקן חרדה, והוא מדמיין ששודדים מתקרבים [תורה תמימה]. ברובד עמוק יותר, קול הציפור מתפרש כהכרזה רוחנית על יציאת הנשמה המתקרבת [תעלומות חכמה].
כחלק מדעיכת החושים, המילה וְיִשַּׁחוּ מתפרשת מלשון שפלות והנמכה [רש"י], והיא מתייחסת לצירוף כׇּל־בְּנוֹת הַשִּׁיר. הפרשנים נחלקו לגבי משמעות מושג זה. גישה אחת מסבירה כי מדובר באובדן חוש השמיעה וההנאה ממוזיקה. כל קולות כלי הנגינה, וכן קולותיהם של שרים ושרות, נשמעים לזקן כשיחה סתמית וחסרת טעם [רש"י, תורה תמימה, ביאור שטיינזלץ]. גישה שניה ממקדת את הפירוש באובדן הקול של הזקן עצמו. בנות השיר הן הגרון שבו היה האדם משורר בעבר, וכעת קולו נחלש ומשתפל עד שאינו נשמע, כאשר המילה בנות נבחרה משום שקולן של נשים נעים יותר לשירה [מצודת דוד, אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. בהקשר זה, בנות השיר מזוהות גם עם השפתיים, שתפקידן לעצב ולהוציא את הדיבור והשירה, או עם הכליות והלב, שהם המקור המחשבתי והרגשי של השירה, אשר חדלים מלתפקד לעת זקנה [תורה תמימה, תעלומות חכמה].
לצד הפירושים העוסקים בחיי האדם הפרטי, קיימת פרשנות לאומית וסמלית הקושרת את הפסוק לחורבן בית המקדש. לפי גישה זו, הדלתות שנסגרו הן דלתות המקדש, והן ננעלו משום שעם ישראל ביטל את לימוד התורה, המשול לטחנת ריחיים שאינה פוסקת לעולם. כתוצאה מכך, קם נבוכדנצר מלך בבל, המכונה ציפור, והחריב את המקדש, מה שהוביל להשתקת שירת הלוויים ולביטול השמחה [תורה תמימה].