בחתימת הספר, מהדהדת שוב קריאתו המוכרת של שלמה המלך מראשית הדברים, המאשרת את המסקנה המרכזית על טבעם החולף של החיים. מכיוון שחיי האדם זורמים אל סופם הבלתי נמנע ומעטים הם המעשים שנותרים אחריו, מתבררת כעת אמיתות ההצהרה כי רדיפות העולם חסרות ממשות [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד].
המילה הֲבֵל מתפרשת כשם עצם המבטא ריקנות, אך יש המפרשים אותה גם כלשון ציווי, במשמעות של עזיבה ונטישה של הבלי העולם [אבן עזרא]. המילה הַקּוֹהֶלֶת נגזרת מלשון אסיפה וקיבוץ [מצודת ציון], ומתארת את מי שקיבץ ואסף בתוכו חכמה רבה [רש"י], או את מי שאסף דעות מנוגדות [מצודת דוד]. מבחינה דקדוקית, ה"א הידיעה נוספה למילה משום שהיא משמשת כאן כתואר ולא כשם עצם פרטי [אבן עזרא].
הופעתה של ה"א הידיעה במילה הַקּוֹהֶלֶת מעוררת מחלוקת באשר לזהות הדובר בפסוק זה. יש הסבורים כי אלו הם דבריו של מעתיק או עורך הספר, המסכם את אזהרותיו של שלמה להתרחק מדברים שאין בהם תכלית ראויה [מצודת דוד]. לעומת זאת, גישה אחרת רואה בתוספת האות ה"א רמז לכך שהדוברת כאן היא השכינה, או רוח הקודש. לפי פירוש זה, ה' בכבודו ובעצמו חותם את הספר ומעניק הסכמה אלוהית לדברי שלמה, ומאשר כי כל ענייני העולם הזה שאינם קשורים בעבודת שמים הם אכן הבל מוחלט [תעלומות חכמה, אלשיך].
הקביעה כי הַכֹּל הָבֶל מקיפה למעשה את כל מה שנברא בששת ימי בראשית [רש"י]. מהותו של הבל זה טמונה באשליית הרכוש והתאווה החומרית. לפני השגת קנייני העולם, עשירים ועניים כאחד בוערים מתשוקה אליהם. אולם לאחר שהם משיגים אותם ומתרגלים אליהם, החפצים מאבדים מקסמם והופכים למאוסים. בסופו של דבר, העשיר והעני שווים בקבר, מה שמוכיח כי אין חפץ אמיתי בעולם הזה [תורה תמימה]. עם זאת, חשוב להדגיש כי ביטול זה תקף רק לגבי עניינים חסרי תכלית, אך מעשים שמביאים בסופם תועלת רוחנית אמיתית וטובה אינם נכללים בהגדרה זו [מצודת דוד].