לעת זקנה חווה האדם פרידה הדרגתית מהנאות העולם, מצב שבו וְסֻגְּרוּ דְלָתַיִם בַּשּׁוּק, כלומר שפתיו ונקבי גופו נסגרים, או שבהיעדר תיאבון הוא מאבד עניין לצאת החוצה. תהליך זה מתרחש בִּשְׁפַל קוֹל הַטַּחֲנָה, תיאור ציורי להיחלשות פעולת הלעיסה של השיניים ומערכת העיכול, בדומה לאבני ריחיים שקולן פוסק. בעקבות מיעוט האכילה שנתו של הזקן הופכת קלה, ולכן וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר, שכן כל צפצוף חרישי מספיק כדי להעירו או לעורר בו חרדה. כחלק מדעיכת החושים וְיִשַּׁחוּ כׇּל־בְּנוֹת הַשִּׁיר, משמע קולו נחלש ומושפל עד שאינו נשמע, ולחלופין הוא מאבד את שמיעתו ואת היכולת ליהנות מנגינה ומשירה.
קהלת, פרק י״ב, פסוק ד׳
וְסֻגְּר֤וּ דְלָתַ֙יִם֙ בַּשּׁ֔וּק בִּשְׁפַ֖ל ק֣וֹל הַֽטַּחֲנָ֑ה וְיָקוּם֙ לְק֣וֹל הַצִּפּ֔וֹר וְיִשַּׁ֖חוּ כׇּל־בְּנ֥וֹת הַשִּֽׁיר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.