קהלת, פרק י״ב, פסוק ז׳

Ecclesiastes 12:7Sefaria

וְיָשֹׁ֧ב הֶעָפָ֛ר עַל־הָאָ֖רֶץ כְּשֶׁהָיָ֑ה וְהָר֣וּחַ תָּשׁ֔וּב אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר נְתָנָֽהּ׃

עצרתם פעם לחשוב ממה באמת מורכב האדם? אנחנו עשויים משני חלקים שונים לגמרי: הגוף החומרי שלנו והנשמה הרוחנית שלנו. בסוף החיים, אחרי הרבה מאוד שנים, שני החלקים האלה נפרדים וכל אחד מהם חוזר למקום שממנו הוא הגיע.


המילים וְיָשֹׁב הֶעָפָר מסבירות לנו מה קורה לגוף הפיזי. מכיוון שהגוף של האדם הראשון נוצר בתחילת הבריאה מן האדמה, בסוף הדרך הוא חוזר עַל הָאָרֶץ, כלומר אל תוך האדמה, ושוב הופך לעפר.


אבל מה קורה לחלק השני והמיוחד שלנו? כאן כתוב וְהָרוּחַ תָּשׁוּב. הרוח היא הנשמה שלנו, והיא ממש לא נשארת באדמה. היא עולה למעלה וחוזרת אל ה' אֲשֶׁר נְתָנָהּ. ה' הוא זה שנתן לנו את הנשמה כשהיא נקייה וטהורה לגמרי ביום שבו נולדנו. לכן, כל עוד אנחנו חיים, יש לנו תפקיד חשוב: לעשות מעשים טובים, לתקן את הטעויות שלנו ולשמור על הלב שלנו נקי. כך נוכל להחזיר לה' את הנשמה שלנו כשהיא טהורה ויפה, בדיוק כפי שקיבלנו אותה.


רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״ל
פסוק ו׳
פסוק ח׳

נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.