בטח קרה לכם פעם שהבטחתם משהו ברגע של התלהבות, אבל אחר כך הרגשתם שקשה לכם לקיים את ההבטחה. המילים שאנחנו מוציאים מהפה הן בעלות כוח עצום, ולכן החכם מזהיר אותנו: אַל־תִּתֵּן אֶת־פִּיךָ. כלומר, אל תיתן לפה שלך להגיד דברים סתם כך בלי מחשבה, במיוחד כשמדובר בהבטחה לתת צדקה. כאשר אדם מבטיח לתרום ואז לא עומד במילה שלו, הוא עלול לַחֲטִיא אֶת־בְּשָׂרֶךָ. המילה בְּשָׂרֶךָ מתכוונת כאן למשפחה ולילדים. כשאנחנו לא מקיימים הבטחות, זה לא פוגע רק בנו, אלא עלול להביא חסרון ופגיעה גם באנשים שהכי קרובים ויקרים לנו.
וכאשר מגיע השליח של בית הכנסת או גזבר הצדקה כדי לאסוף את הכסף שהבטחנו, אסור לנו להתחמק. השליח הזה נקרא בפסוק הַמַּלְאָךְ. הכתוב אומר וְאַל־תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא, כלומר, אל תמציאו תירוצים לשליח ואל תגידו לו שזו הייתה רק טעות, שחשבתם שיש לכם מספיק כסף או שלא באמת התכוונתם. אם אנחנו משתמשים בדיבור שלנו בצורה כזו ומתחמקים, ה' עלול לכעוס. הפסוק שואל לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל־קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת־מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. המילה וְחִבֵּל פירושה לאבד או להשחית. במקום שהצדקה תביא לנו ברכה, אי קיום ההבטחה עלול לגרום לנו לאבד את ההצלחה שלנו, את הפרנסה, ואפילו את הזכויות על מעשים טובים אחרים שעשינו. לכן, תמיד עדיף לדבר פחות ולהבטיח פחות, ובמקום זאת פשוט לעשות מעשים טובים ולקיים את החובות שלנו בשקט.