קהלת, פרק ז׳, פסוק כ׳

טבעו של הקיום האנושי רצוף בפגמים, כִּי אָדָם אֵין צַדִּיק בָּאָרֶץ היכול להגיע לשלמות מוחלטת. גם מי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה־טּוֹב באופן תמידי אינו יכול להבטיח כי לעולם וְלֹא יֶחֱטָא, עובדה המחייבת כל אדם לפשפש במעשיו בקביעות ולמהר לשוב בתשובה. לעיתים המונח יֶחֱטָא אינו מצביע על עוון רגיל אלא על החטאת המטרה, כפי שקורה לאנשי ציבור המבקשים לעשות טוב אך שוגגים בהכרעותיהם מחוסר יכולת לדעת הכול. בנוסף, חוסר בחוכמת התורה עלול לגרום לאדם לחטוא בעצם הניסיון לעשות טוב, שכן איברי הגוף נוטים להיגרר אחר היצר ורק התורה יכולה לכוונם לדרך הנכונה.