חיפושו של האדם אחר שלמות אבסולוטית רצוף באכזבות ובהכרה במגבלות הטבע האנושי. החכם באדם משתף בסיכום של חקירה פנימית ומעמיקה, שבה ניסה לאתר שלמות מידותית ושכלית, אך גילה עד כמה היא נדירה.
המילה עוֹד מבטאת חיפוש אינטנסיבי הרבה מעבר לרגיל ולמקובל [מצודת ציון, מצודת דוד]. הפועל בִּקְשָׁה מופיע כאן בצורה דקדוקית ייחודית, ללא הדגש המקובל באות קו"ף [אבן עזרא, מנחת שי]. המטרה של אֲשֶׁר עוֹד בִּקְשָׁה נַפְשִׁי הייתה למצוא אדם ישר ומושלם מצד עצמו, ללא צורך בהשוואה לאחרים [מצודת דוד]. רובד נוסף לחיפוש זה הוא הניסיון הרוחני של שלמה המלך לבחון האם ניתן להתקרב לסכנה ללא היפגעות; הוא קיווה שיוכל להרבות נשים וסוסים כפי שהזהירה התורה, מתוך ביטחון בשכלו שלא יחטא, אך גילה כי לא ניתן להפריד בין הסיבה לתוצאה ולבסוף נכשל בכך [תעלומות חכמה].
מתוך אלף אנשים, אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי – אדם אחד בלבד שהוא ישר, הגון ומושלם לחלוטין [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מסבירים נתון זה כמשל לתהליך הסינון הטבעי בעולם לימוד התורה: מתוך אלף תלמידים שמתחילים ללמוד מקרא, רק מאה ממשיכים למשנה, עשרה מתוכם מגיעים ללימוד תלמוד, ורק אחד בודד מתוכם צולח את המסלול כולו וראוי להורות הלכה [רש"י, צאינה וראינה, תורה תמימה]. מבחינה פילוסופית, "אדם" מסמל את השכל השלם והטהור, שאינו נוטה אחר החומריות [תעלומות חכמה].
לעומת זאת, וְאִשָּׁה בְכָל אֵלֶּה לֹא מָצָאתִי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמספר אלף אינו מקרי, אלא רומז במדויק לאלף הנשים שהיו לשלמה המלך – שבע מאות נשים ושלוש מאות פילגשים. מכל אותן נשים שהיו בחומותיו, הוא לא מצא אפילו אחת שהיא ישרה לחלוטין [אבן עזרא, נחל אשכול, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בהקשר של לימוד התורה שהוזכר, ההסבר הוא שנשים אינן צולחות את מסלול הפסיקה ההלכתית המורכב באותם אחוזים בשל טבע דעתן, ולכן נדרשת זהירות [רש"י, תורה תמימה, צאינה וראינה]. ברובד הפילוסופי, האישה משמשת כאן ככינוי מטאפורי לחומר ולגוף, ושלמה מעיד כי לא ניתן למצוא חומר גופני שלם שאין לו כל משיכה לרע, ולכן הדרך היחידה להכניע את החומר היא באמצעות קיום מצוות מעשיות ולא רק על ידי חוכמה חיצונית [תעלומות חכמה].
מעבר לפשט, הפסוק נדרש על דמויות מפתח בהיסטוריה היהודית [תורה תמימה]. יש המפרשים כי "אדם אחד" הוא אברהם אבינו שקיבל את ברית המילה שניתנה לאלף דור, ואילו האישה היא שרה, שעם כל צדקותה התקשתה להאמין להבטחת ה׳ שתלד וצחקה. פירוש אחר רואה באדם את עמרם, ובאישה את יוכבד, שפרשה מבעלה בעקבות גזירת פרעה ולא עשתה זאת מרצונה החופשי. לחלופין, האדם הוא משה רבנו, והנשים הן נשי דור המדבר; למרות צדקותן הרבה, במעמד הר סיני הורה ה׳ למשה לדבר אליהן בלשון רכה ומשכנעת כדי שיסכימו לקבל את התורה, בניגוד לגברים ששמעו דברים קשים. לבסוף, בפירוש אלגורי ייחודי, "אדם אחד מאלף" הוא משה רבנו, שהיה הכלי השלם והראוי ביותר מכל הדורות לקבל את התורה, ואילו ה"אישה" בפסוק מסמלת את התורה עצמה, שניתנה לאלף דורות וחביבה על לומדיה כאישה על בעלה.