קהלת, פרק ט׳, פסוק ט״ו

בתוך עיר הנתונה במצור נמצא אִישׁ מִסְכֵּן, אדם עני, פשוט ועלוב. למרות דלותו הוא היה חכם ביותר, וּמִלַּט הוּא אֶת הָעִיר בְּחָכְמָתוֹ כאשר הציל אותה מיד המלך התוקף. עם זאת, טבעו של עולם הוא להתעלם ממי שאין לו מעמד חברתי, וְאָדָם לֹא זָכַר אֶת הָאִישׁ הַמִּסְכֵּן הַהוּא. ייתכן שהתעלמות זו התקיימה עוד לפני ההצלה והוכיחה שהישועה באה רק בזכות חכמתו ולא בשל מעמדו, או שהתרחשה לאחריה כאשר מנהיגי העיר ניכסו את הכבוד לעצמם ושכחו את המציל.