אסתר, פרק ג׳, פסוק י״א

המלך אחשורוש נענה להצעת ההשמדה מתוך שנאה עמוקה לישראל ופחד מה', ומעניק להמן סמכות מוחלטת לפעול נגדם. באומרו הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ, המלך מתייחס לממון כאילו כבר נכנס לקופתו והוא מחזירו להמן במתנה, כדי להפגין חיבה ושלא להצטייר כשליט הפועל מתוך בצע כסף. הוא מותיר את הממון בידי המן כדי שיממן את הוצאות הגזרה, ויש מסבירים שהורה לו לחלקו לצדקה כדי להבטיח את הצלחת התוכנית, אך מכיוון שהמן נחשב לעבדו של מרדכי, זכות זו פעלה בסופו של דבר לטובת ישראל. נתינה זו חלה גם על וְהָעָם, שכן המלך מבין את כוונת ההרג הנסתרת ומתיר להמן לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ, כלומר להשמיד את העם כליל ולא להסתפק בפגיעה ממונית.