אסתר, פרק ג׳, פסוק ד׳

עבדי המלך הפעילו על מרדכי לחץ רציף כְּאׇמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם להשתחוות להמן, בין אם כדי לאכוף את פקודת המלך ובין אם מקנאה על שאינו כורע כמותם, אך הוא וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם. מכיוון שהמן לא הבחין במרדכי בתוך ההמון, העבדים וַיַּגִּידוּ לְהָמָן כדי לעורר את זעמו, במטרה לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי ואם ימשיך בסירובו גם מול אימת השר. הם ביקשו לבדוק האם התנגדותו אכן נובעת ממניע דתי כפי שטען, כִּי־הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר־הוּא יְהוּדִי המאמין בה' ואסור בהשתחוויה לאדם ולעבודה הזרה שעל בגדיו. מרדכי, שהוצב בשער בפקודה מלכותית ולא יכול היה לעזוב, עמד בסירובו והבהיר כי כבן לשבט בנימין לעולם לא ישתחווה לזרעו של עשיו.