אסתר, פרק ג׳, פסוק ד׳

תארו לעצמכם שכולם מסביבכם עושים משהו אחד, ורק אתם מתנהגים אחרת לגמרי. זה דורש המון אומץ, נכון? בשער המלך, עבדי המלך היו צריכים להשתחוות להמן. כשהם ראו שמרדכי מסרב להתכופף, הם התחילו להציק לו, כְּאׇמְרָ֤ם אֵלָיו֙ י֣וֹם וָי֔וֹם. כל יום מחדש הם לחצו עליו ושכנעו אותו להשתחוות. אבל מרדכי עמד בגבורה בניסיון וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵיהֶ֑ם. הוא פשוט התעלם מהם. כשהעבדים ראו שזה לא עוזר, הם כעסו והחליטו לעשות מעשה: וַיַּגִּ֣ידוּ לְהָמָ֗ן. האמת היא שבהתחלה המן בכלל לא שם לב למרדכי בגלל כל האנשים הרבים שהיו שם. העבדים הם אלה שהלשינו להמן, בתקווה שהוא יפחיד את מרדכי ויכריח אותו להשתחוות. המטרה של העבדים הייתה לִרְאוֹת֙ הֲיַֽעַמְדוּ֙ דִּבְרֵ֣י מׇרְדֳּכַ֔י. הם רצו להעמיד אותו במבחן ולבדוק: האם מרדכי באמת יעמוד בהבטחה שלו לא להשתחוות, אפילו כשהמן יעבור ממש מולו? ומה הייתה הסיבה של מרדכי? כִּֽי־הִגִּ֥יד לָהֶ֖ם אֲשֶׁר־ה֥וּא יְהוּדִֽי. מרדכי הסביר להם שבתור יהודי שמאמין בה׳, אסור לו להשתחוות לאלילים או לבני אדם. המן היה מסתובב עם סמל של עבודה זרה על הבגדים שלו, ולכן להשתחוות לו היה כמו לעבוד עבודה זרה. אולי תשאלו את עצמכם, אם כל כך מסוכן שם, למה מרדכי פשוט לא קם והלך משער המלך? התשובה היא שהוא לא יכול היה לעזוב. הוא קיבל פקודה מהמלך לשבת שם, ואם היה עוזב את משמרתו, הוא היה מסתכן בעונש חמור מאוד. לכן הוא נשאר במקומו, חזק באמונתו, ולא נכנע ללחץ.