תארו לעצמכם מצב שבו המלך מוציא חוק חדש ויוצא דופן: כל האנשים הכי חשובים בממלכה צריכים להתנהג כמו עבדים כלפי אדם אחד. החוק הזה לא הופנה לאנשים פשוטים ברחוב, אלא דווקא אל וכל עבדי המלך אשר בשער המלך, שהם השופטים והשרים הקבועים בארמון. המלך אחשוורוש רצה להראות שמעמדו של המן גבוה הרבה מעל כולם. בדרך כלל, לתת כבוד כזה לאדם אחר בתוך ארמון המלך נחשב לפגיעה בכבוד המלכות, אבל כאן המלך ויתר על הכבוד שלו כי כן צוה לו המלך במיוחד למענו של המן. בגלל שהחוק היה מיועד אישית בשבילו, המן היה יכול להחליט אם לסלוח למי שלא משתחווה לו, וזה מסביר למה הוא לא העניש מיד את מי שהתנגד, אלא שמר את הכעס שלו ותכנן תוכנית גדולה יותר.
ההכנעה של השרים הייתה מוחלטת, ולכן הם גם כורעים ומשתחוים. אלו שתי פעולות שונות: קודם כל הם היו מכופפים את הברכיים, ואז עוברים לשלב המחמיר יותר ומשתטחים לגמרי על הארץ עם ידיים ורגליים פרוסות.
אבל בתוך כל האנשים שנכנעים, היה אדם אחד אמיץ. ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. למה מרדכי סירב בתוקף? המן לא רק דרש כבוד של שר, אלא התנהג כאילו הוא אלוהים בעצמו, ואפילו נשא עליו סמל של עבודה זרה. מרדכי ידע שיהודי נותן כבוד כזה אך ורק לה', והוא היה מוכן להסתכן ולא להשתחוות לאדם בשר ודם. שימו לב שהמילים נכתבו בלשון עתיד ולא בלשון עבר. זה מלמד אותנו שמרדכי לא רק סירב פעם אחת, אלא עשה זאת יום יום. הוא לא התחבא כשהמן הגיע, אלא התייצב מולו בכוונה. ואם במקרה הוא היה רכון קדימה כשהמן עבר, מרדכי היה מזדקף מיד כדי שיהיה ברור לכולם שהוא לעולם לא ישתחווה אליו.