פקודת ההשמדה שניסח המן מהווה את נקודת השיא של תוכניתו הזדונית. מדובר במערכת מחושבת של לוחמה פסיכולוגית, יעילות שלטונית ואכזריות חסרת מעצורים, שנועדה למחוק כליל את העם היהודי מעל פני האדמה ללא הותרת שריד.
המילה וְנִשְׁלוֹחַ מציינת את עצם פעולת השליחה, והיא מנוסחת כפועל סביל [רש"י, אבן עזרא, עמנואל הרומי]. הפרשנים מצביעים על כך שהספרים שוגרו בחיפזון רב ומיידי, כדי לקבוע עובדות בשטח ולמנוע מהמלך אפשרות להתחרט ולחזור בו מן הגזירה [מלבי"ם, יוסף אבן יחיא]. השימוש בלשון סבילה רומז גם כי הרצים נשלחו בעל כורחם, שכן נכפה עליהם להעביר גזירה כה איומה [אור חדש]. כדי להבטיח שהאיגרות יגיעו ליעדן ללא תקלות, נשלחו רצים בזה אחר זה, כך שאם אחד ייפגע בדרך, יחליפו אחר [מנות הלוי].
אסטרטגיית הפצת הצו הייתה מורכבת וכללה הסתרה מכוונת. אף שהאיגרות נשלחו כמעט שנה מראש, המן דאג לנסח שני סוגים של כתבים: לשרים ולפחוות נשלחו הוראות מפורשות להשמיד את היהודים, אך להמון העם פורסמה פקודה סתומה בלבד המורה להם להיות עתידים ומוכנים לאותו יום, מבלי לפרש מה עליהם לעשות. עמימות זו נועדה למנוע מההמון לפתוח בפרעות טרם הזמן, מה שהיה מאפשר ליהודים להתארגן, להתגונן או להינצל [אלשיך]. בנוסף, המן נמנע מלציין באיגרות כי מדובר בגזירה כלל־עולמית, כדי שכל שר יחשוב שהפקודה חלה רק על מחוזו ויירא לשנות ממנה [מלבי"ם].
הפרשנים מציעים גישות שונות להבנת הכפילות המשולשת בפקודה לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד:
גישה אחת רואה בכך פגיעה בכל חלקי האדם: "להשמיד" מתייחס לגוף הפיזי, "להרוג" מכוון לנטילת הנפש וכוח החיים, ו"לאבד" משמעו עקירת השכל והקיום הרוחני [אור חדש].
גישה שנייה מזהה כאן תיאור של סדר המתת אכזרי במיוחד: תחילה "להשמיד" את הילדים הקטנים לעיני הוריהם, לאחר מכן "להרוג" את ההורים עצמם, ולבסוף "לאבד" את הגופות כך שלא יזכו לקבורה [אלשיך].
גישה שלישית מפרשת את הצו במונחים של המרת דת. לפי פירוש זה, המלך אחשורוש התכוון במילה "לאבד" רק לאובדן הזהות היהודית על ידי התבוללות מרצון, אך המן פירש זאת ככפייה אלימה: מי שיסרב להמיר את דתו ייהרג, ומי שיסכים יאבד מתוך העם [מגילת סתרים].
הגזירה חלה על כולם, מִנַּעַר וְעַד־זָקֵן טַף וְנָשִׁים. המן ביקש לתקן את מה שנתפס בעיניו כטעות של פרעה, שגזר כליה רק על הזכרים ובכך אפשר לנשים להינשא ולהעמיד צאצאים. המן דרש הכחדה מוחלטת שלא תותיר שום שארית [תורה תמימה]. הכללתן של אוכלוסיות חלשות שאינן מהוות איום צבאי, כמו נשים וטף, מדגישה את הטוטאליות של ההשמדה [אור חדש], ונעשתה כפעולת תגמול של מידה כנגד מידה על ציוויו של שמואל הנביא להכחיד את עמלק [יוסף אבן יחיא].
ריכוז ההשמדה בְּיוֹם אֶחָד נועד להבטיח שאיש לא יוכל להימלט או למצוא מקלט [מלבי"ם]. התאריך שנבחר, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר הוּא־חֹדֶשׁ אֲדָר, נקבע בנחרצות על פי הגורל שהפיל המן [ביאור שטיינזלץ], מתוך אמונה סמלית שהחודש האחרון בשנה יסמל גם את סופו ואחריתו של העם היהודי [אור חדש].
כדי להוציא את התוכנית לפועל, המלך לא הפעיל את צבאו, אלא הסיר את הגנת החוק מן היהודים והתיר להמון לבזוז את רכושם, וּשְׁלָלָם לָבוֹז [ביאור שטיינזלץ]. הבטחת השלל נועדה לפתות את ההמון ולזרז אותו לבצע את הטבח מתוך תאוות בצע [רלב"ג, יוסף אבן יחיא]. עם זאת, ההיתר לבזוז מופיע רק בסוף הפסוק. סדר זה נועד להבטיח שהרוצחים יתמקדו תחילה בהשמדת כל נפש חיה, ורק לאחר מכן יתפנו לאסוף את השלל, כדי למנוע מצב שבו רדיפת הבצע תאפשר ליהודים להימלט [אלשיך].