תארו לעצמכם שמישהו מנסה להעביר הודעה סודית כל כך מהר, כדי שהמלך לא יספיק להתחרט ולעצור אותו. ככה בדיוק עשה המן. המילה וְנִשְׁלוֹחַ מלמדת אותנו שהאיגרות, שהן מכתבים עם הגזירה הקשה, נשלחו בחיפזון עצום. המן שלח שליחים רבים אחד אחרי השני, כדי להיות בטוח שאם אחד מהם ייעצר בדרך, השני ימשיך במקומו. הוא אפילו שמר על סודיות ולא גילה מיד לאנשים הפשוטים מה בדיוק עליהם לעשות. הוא עשה זאת כדי שהיהודים לא יספיקו להתארגן ולהגן על עצמם.
המן כתב במכתבים פקודה לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. הוא רצה לפגוע בעם ישראל בצורה מוחלטת, כך שלא יישאר מהם שום זכר. הפקודה שלו הייתה מכוונת כלפי כולם, מִנַּעַר וְעַד־זָקֵן טַף וְנָשִׁים. בניגוד לגזירות אחרות בעבר, כמו זו של פרעה שפגעה רק בחלק מהעם, המן רצה שכולם ייפגעו ללא יוצא מן הכלל, אפילו ילדים קטנים.
כדי לוודא שאף אחד לא יצליח לברוח או למצוא מקום מחבוא, המן קבע שהכול יקרה בְּיוֹם אֶחָד. התאריך שהוא בחר, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂר הוּא־חֹדֶשׁ אֲדָר, נקבע על ידי הגורל שהפיל המן. הוא חשב שזה סימן טוב עבורו שההגרלה נפלה דווקא על החודש האחרון בשנה, כי הוא קיווה שזה יסמל את הסוף של העם היהודי.
בסוף המכתב, המן הבטיח לאנשים שיעזרו לו פרס גדול. הוא אמר להם שהם יוכלו לקחת לעצמם את כל הרכוש של היהודים, וּשְׁלָלָם לָבוֹז. הוא קיווה שהרצון לקבל הרבה כסף יפתה אותם להשתתף בתוכנית שלו. הסיבה שההבטחה הזו מופיעה רק בסוף, היא שהמן רצה שהאנשים יתרכזו קודם כל בלפגוע ביהודים, ורק אחר כך יתפנו לאסוף את הרכוש. הוא דאג שאם הם יתעסקו קודם בכסף, זה ייתן ליהודים הזדמנות לברוח.