פסוק זה מתאר את שיטת הפעולה המחושבת של המן לקראת השמדת היהודים. במקום לפעול מתוך דחף רגעי, המן מבקש למצוא את העיתוי האסטרולוגי והרוחני המושלם לביצוע תוכניתו, אך מבלי לדעת, הוא מניע את התהליך שיוביל למפלתו שלו.
משמעות המילים "פור" ו"גורל"
הפרשנים מסכימים כי המילה פּוּר היא מילה בפרסית שמשמעותה גורל, והכתוב מיד מתרגם אותה לעברית במילה הַגּוֹרָל [אבן עזרא, שטיינזלץ]. מעבר לתרגום המילולי, ישנו רובד נוסף: המילה פּוּר רומזת לשורש פ.ו.ר (לפורר ולפזר), שכן כוונתו של המן הייתה להשמיד ולפורר את האומה. מנגד, המילה הַגּוֹרָל משמשת במקרא בדרך כלל לחלוקה חיובית (כמו חלוקת ארץ ישראל), והיא מבטאת את שמחתו של המן שציפה לחלוק את שללם של היהודים [מגילת סתרים, שלום אסתר].
מי הפיל את הגורל?
הכתוב מציין שהגורל הופל לִפְנֵי הָמָן. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהמן לא הפיל את הגורל בעצמו, אלא שכר מומחה, קוסם או אצטגנין שהפיל את הגורל עבורו [אבן עזרא, רלב"ג, עמנואל הרומי, אור חדש]. המן בחר לעשות זאת עוד בטרם ניגש לבקש רשות מהמלך אחשורוש, שכן אם הכוכבים והגורלות היו מראים שאין לו סיכוי להצליח, הוא לא היה טורח לבקש זאת כלל [רלב"ג]. גישה ייחודית ושונה טוענת כי המלך אחשורוש, מתוך שנאתו העזה ליהודים, הוא זה שהפיל את הגורל בעצמו בנוכחות המן [נחל אשכול].
חיפוש העיתוי: "מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ"
המן ערך חיפוש מדוקדק כדי למצוא את נקודת התורפה של ישראל. תחילה הוא ניסה למצוא את היום המתאים. לפי גישה אחת, הוא הפיל גורלות על ימי השבוע, אך גילה שלכל יום יש זכות רוחנית המגנה על ישראל – יום ראשון בזכות בריאת העולם, שישי בזכות בריאת האדם, שבת בזכות הברית וכן הלאה [יוסף אבן יחיא, מנות הלוי]. לפי גישה אחרת, הוא הפיל גורלות על ימי החודש, אך הגורל דחה אותו שוב ושוב, מיום ליום, עד סוף החודש [מלבי"ם].
משלא מצא יום מתאים, עבר המן להפיל גורל על חודשי השנה. הוא התחיל בחֹדֶשׁ נִיסָן, אך גם כאן מצא שלכל חודש יש זכות היסטורית שמגינה על העם (ניסן בזכות יציאת מצרים, סיוון בזכות מתן תורה וכו').
הבחירה בחודש אדר והטעות של המן
כאשר הגורל נפל על חֹדֶשׁ אֲדָר, המן שמח שמחה גדולה ממספר סיבות, אך בכולן הייתה טמונה טעות גורלית:
- פטירת משה: המן ידע שבחודש אדר נפטר משה רבנו, והניח שזהו חודש של חוסר מזל וסוף עבור ישראל. אולם, הוא לא ידע שבאותו יום ממש (ז' באדר) משה גם נולד, ולכן זהו חודש המייצג שלמות וקיום נצחי [תורה תמימה, אלשיך, אור חדש, צאינה וראינה].
- מזל דגים: מזלו האסטרולוגי של חודש אדר הוא דגים. המן סבר שכשם שדגים נתפסים ברשת, כך היהודים ייתפסו בידו. על כך השיב לו ה' כי במציאות "דגים פעם בולעים ופעם נבלעים", והמן יהיה זה שייבלע ויפול בידי ישראל, שכן כאשר ישראל עושים את רצון ה' הם נמצאים מעל למערכת המזלות [יוסף אבן יחיא, ישע אלהים, מנות הלוי].
- הריחוק מפסח: המן בחר דווקא ביום השלושה עשר בחודש אדר, משום שיום זה נמצא מחוץ לטווח של שלושים היום שלפני חג הפסח. המן ידע שחודש ניסן ופסח מייצגים את גאולת ישראל, ולכן חיפש יום שאין לו שום קשר ושייכות להארת הגאולה של פסח [אור חדש].
ההשגחה האלוהית מאחורי הגורל
למרות שהמן חשב שהוא שולט בטבע ובמזלות, הפרשנים מסכימים שהגורל כוון מאת ה'. העובדה שהגורל נפל דווקא על החודש השנים עשר נועדה להעניק לעם ישראל כמעט שנה שלמה כדי להתעורר, לעשות תשובה ולהתפלל לישועה [אבן עזרא, עמנואל הרומי, מלבי"ם].
המן פעל בחֹדֶשׁ נִיסָן, מבלי להבין שזהו חודש המסוגל לניסים (מלשון נס), ושבו בעצם נחרץ גורלו שלו – שכן הוא נתלה ימים ספורים לאחר מכן, עוד במהלך חודש ניסן [אלשיך]. בכך מתגלה האירוניה העמוקה של הפסוק: המילים הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן אינן מתארות רק את מיקומו הפיזי של הגורל, אלא רומזות שהגורל הזה הוכן מראש כדי להביא למפלתו של המן עצמו [מלבי"ם, אלשיך, שלום אסתר].