העימות בשער המלך מגיע לנקודת רתיחה, כאשר הלחץ היומיומי שמפעילים עבדי המלך על מרדכי הופך משאלות חוזרות ונשנות למבחן הרה גורל של אמונה, נאמנות פוליטית ומאבקי כוחות.
הביטוי כְּאׇמְרָ֤ם אֵלָיו֙ י֣וֹם וָי֔וֹם מדגיש את רציפותו של הניסיון. הפרשנים מוצאים הקבלה בין מרדכי לבין אבי אבותיו יוסף, שאף הוא עמד בפני פיתוי ולחץ יומיומי מצד אשת פוטיפר, ושניהם, מבניה של רחל, עמדו בניסיון בגבורה ושמרו על אמונתם [אור חדש, תורה תמימה]. המניע של עבדי המלך להציק למרדכי שנוי במחלוקת: יש הסבורים כי העבדים לא פעלו מתוך שנאה, אלא מתוך חובה לאכוף את פקודת המלך, ולכן התרו במרדכי יום אחר יום בטרם הלשינו עליו [מלבי"ם]. מנגד, יש הטוענים כי העבדים, שהיו מוכרחים לכרוע בעצמם, חיפשו את נחמת הרבים וקינאו במרדכי על כך שהוא מסרב להתכופף. משראו שהוא מתעלם מהם, כעסו והחליטו לפעול נגדו [יוסף אבן יחיא, שלום אסתר]. גישה יצירתית במיוחד מציעה כי המן מכר את עצמו בעבר לעבד למרדכי ליום אחד בשבוע. העבדים טענו כלפי מרדכי: גם אם אינך משתחווה לו ביום שבו הוא עבדך, עליך להשתחוות לו בשאר ימי השבוע, אך מרדכי סירב לכך [נחל אשכול].
הפסוק ממשיך ומתאר: וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵיהֶ֑ם וַיַּגִּ֣ידוּ לְהָמָ֗ן. מרדכי לא קיבל את דבריהם ולא הסכים לנהוג כמותם [עמנואל הרומי]. למעשה, ייתכן שהמן כלל לא הבחין במרדכי בתחילה בשל המון האדם שהשתחווה לפניו, והיו אלה העבדים שהסבו את תשומת לבו לכך כדי לעורר מדנים [ביאור שטיינזלץ, עמנואל הרומי]. הם בחרו לדווח על כך דווקא להמן ולא למלך, מתוך תקווה שזעמו של המן יטיל אימה על מרדכי ויגרום לו להשפיל את גאוותו ולהשתחוות [אלשיך].
מטרתם המרכזית של העבדים הייתה לִרְאוֹת֙ הֲיַֽעַמְדוּ֙ דִּבְרֵ֣י מׇרְדֳּכַ֔י. הם ביקשו להעמיד את מרדכי במבחן: האם הבטחתו שלא ישתחווה לעולם אכן תחזיק מעמד אל מול אימתו של המן? [רש"י, עמנואל הרומי]. מעבר לכך, זהו היה מבחן לכנות כוונותיו. מרדכי טען שאינו משתחווה מסיבות דתיות. העבדים רצו לראות כיצד יגיב כאשר המן יעבור ממש מולו: אם ישתחווה, יתברר שתירוצו הדתי היה שקרי; אך אם יעמוד בסירובו גם אז, יוכח שדבריו כנים וכי הוא פועל מתוך צו דתו [מלבי"ם]. גישה נוספת מסבירה כי המן נשא עליו עבודה זרה, והעבדים רצו לבדוק האם התנגדותו של מרדכי היא אכן כלפי העבודה הזרה, או שמא מדובר במרד אישי נגד המן עצמו [ראשון לציון]. אחרים מפרשים שהעבדים רצו לראות האם זכותו של מרדכי כיהודי אכן תעמוד לו ותציל אותו ממוות [אלשיך], או האם המלך באמת מעוניין לבטל את דת היהודים, שכן הם נחשבו לעם מכובד בממלכה [מגילת סתרים].
שורש סירובו של מרדכי מוסבר במילים כִּֽי־הִגִּ֥יד לָהֶ֖ם אֲשֶׁר־ה֥וּא יְהוּדִֽי. מרדכי הבהיר כי בהיותו יהודי, המאמין באל אחד, חל עליו איסור חמור להשתחוות לאלילים ולבשר ודם [רלב"ג, ישע אלהים]. איסור זה קיבל משנה תוקף מכיוון שהמן חקק צלם של עבודה זרה על בגדיו, כך שההשתחוויה אליו הייתה שקולה לעבודת אלילים של ממש [אבן עזרא, מנות הלוי]. מרדכי אף ציטט לעבדים פסוקים מן התורה ומנבואות ישעיהו האוסרים על עשיית פסל והסתמכות על אדם [תורה תמימה, מנות הלוי].
כאשר העבדים הקשו על מרדכי ושאלו מדוע אינו משתחווה, הרי סבו יעקב השתחווה לעשיו, סבו של המן, השיב להם מרדכי בתשובה היסטורית ושבטית: הוא משבט בנימין. בנימין טרם נולד כאשר יעקב פגש את עשיו, ולכן מעולם לא השתחווה לו. יתרה מכך, השכינה שורה בחלקו של בנימין, ולכן לא ייתכן שיפגום בקדושה זו וישתחווה לאדם רשע [תורה תמימה, אור חדש, מנות הלוי]. בדרך צחות, יש המפרשים שמרדכי אמר לעבדים שהמן, בהיותו עבדו, חייב במצוות מסוימות כדין עבד כנעני של יהודי, ולכן מרדכי הגיד להם שבעצם המן עצמו הוא ה"יהודי" [נחל אשכול].
עולה השאלה: אם מרדכי ידע שהימצאותו בשער המלך מובילה להתנגשות מסוכנת עם המן, מדוע לא עזב את המקום כדי לא לסכן את עצמו ואת עם ישראל? התשובה היא שמרדכי לא יכול היה לעזוב; הוא הוצב בשער המלך בפקודה מלכותית, ונטישת משמרתו הייתה נחשבת למרידה במלכות שדינה מוות [אבן עזרא].