תארו לעצמכם שאתם רוצים לשכנע מישהו להסכים למשהו שהוא אולי לא כל כך ירצה לעשות. מה תעשו? כנראה תנסו להציג את זה בצורה חכמה ואולי אפילו תציעו לו מתנה גדולה. זה בדיוק מה שהמן עושה כשהוא פונה למלך אחשוורוש. המן רוצה שהמלך יסכים לתוכנית שלו נגד עם ישראל, אבל הוא חושש שהמלך יחשוב על זה שוב ויתחרט. לכן הוא מבקש שקודם כל יִכָּתֵב הצו. כלומר, הוא מבקש שהמלך יכתוב ויאשר את הפקודות הרשמיות מיד וישמור אותן אצלו, כדי שיהיו מוכנות לזמן המתאים.
כדי לא להבהיל את המלך, המן בוחר מילה מיוחדת: לְאַבְּדָם. הוא לא אומר במפורש שהוא רוצה לפגוע בעם ישראל, אלא משתמש במילה לא ברורה שיכולה להיות מובנת גם רק כפגיעה בפרנסה שלהם או בזהות שלהם. כך המלך יסכים בקלות, בזמן שבלב המן מתכנן משהו חמור הרבה יותר.
המן גם יודע שאם עם ישראל ייעלם, המלך יפסיד הרבה כסף של מסים שהם שילמו. לכן, הוא מציע פיתוי עצום: וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר־כֶּסֶף. זהו סכום אדיר של כסף שהמן, שהיה איש עשיר מאוד, מתנדב לשלם מכיסו הפרטי כדי לפצות את המלך על ההפסד.
את הכסף הזה המן מבקש להעביר על ידי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה, שהם האנשים המומחים שמכינים את המטבעות של המלך. המן מתכנן להכין מהכסף שלו מטבעות יפים וגדולים עם השם של המלך עליהם, ואז לְהָבִיא אֶל־גִּנְזֵי הַמֶּלֶךְ, שזהו חדר האוצרות השמור והמיוחד שבו המלך נועל ושומר את כל העושר הגדול שלו.