תארו לעצמכם שאתם רוצים לשכנע מישהו להסכים למשהו, ואתם מתכננים מראש בדיוק מה להגיד כדי שהוא לא יוכל לסרב. כך בדיוק עושה המן כשהוא עומד מול המלך אחשורוש. המן חכם וערמומי, והוא בכוונה לא מגלה למלך שמדובר ביהודים, כדי שהמלך לא ייזכר שזה עם חכם וטוב, או שיש לאסתר קשר אליהם. במקום זאת, הוא אומר למלך שיש עַם אֶחָד. הוא מתכוון שיש עם ששומר על עצמו מבודד ולא מתערבב עם עמים אחרים.
כדי שהמלך לא יפחד, המן מסביר שהעם הזה מְפֻזָּר וּמְפֹרָד. כלומר, אין להם ארץ משלהם, והם אפילו לא גרים יחד באותה עיר. הם מפוזרים בשכונות שונות, ולכן אין סכנה שהם יצליחו להתארגן יחד לצבא ולמרוד. המן ממשיך וטוען שוְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת. המנהגים שלהם, האוכל שלהם והבגדים שלהם שונים משל כולם, ולכן אף עם אחר לא יקום להגן עליהם.
יותר מזה, המן מאשים אותם שאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים. הוא אומר שהם ממציאים תירוצים, כמו להגיד שעכשיו שבת או חג, רק כדי להתחמק מלעשות את העבודה שהמלך דורש מהם. בסוף, המן מגיע למסקנה שלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם. הוא בעצם אומר לאחשורוש שאין שום רווח או תועלת בלהשאיר אותם בממלכה, כי הם רק מזלזלים במלך ולא תורמים לו כלום.