תארו לעצמכם שמישהו אחד מעצבן אתכם, ובמקום לכעוס רק עליו, אתם מחליטים להעניש את כל המשפחה והחברים שלו. נשמע מוגזם, נכון? זה בדיוק מה שקרה עם המן. המן היה אדם מלא בגאווה. הכתוב משתמש במילה וַיִּבֶז, שמשמעותה שהוא הרגיש זלזול ובוז. בגלל שהוא בעצמו היה אדם רחוק מהטוב, הוא הקרין את זה החוצה וזלזל באחרים.
בהתחלה הוא חשב לפגוע בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ. אבל אז הוא חשב לעצמו שהוא השר הכי חשוב של המלך, וזה פשוט פוגע בכבוד שלו להתעסק במאבק מול אדם אחד בלבד. לכן הוא החליט לעבור למטרה גדולה יותר, עַם מָרְדֳּכָי, ובהמשך להרחיב את הגזרה על כָּל הַיְּהוּדִים.
איך המן ידע פתאום שמרדכי יהודי? הרי באותם ימים לא היה להם סימן חיצוני מיוחד. הסיבה היא כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי. העוזרים של המלך הסבירו להמן שמרדכי לא מסרב להשתחוות בגלל שנאה אישית כלפיו, אלא בגלל האמונה שלו כיהודי. בגלל זה המן רצה לְהַשְׁמִיד את העם, כלומר לא רק לפגוע בהם, אלא ממש לעקור את הדת היהודית לגמרי, כדי שאנשים יראו שקשה להיות יהודי ויפסיקו להאמין בה'.
המן תכנן לפגוע ביהודים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, אבל הוא היה עיוור לגמרי ולא הבין שני דברים חשובים. ראשית, היו יהודים שגרו במדינות אחרות, מחוץ לשליטת המלך, והם בכלל לא היו בסכנה. שנית, ה' תמיד שומר על העם שלו ולא ייתן לאף אחד להעלים אותם. בזמן שהמן תכנן את התוכניות הרעות שלו, הוא לא ידע שבסוף הוא עצמו יקבל את העונש במקומם.