אסתר, פרק ג׳, פסוק ו׳

מתוך גאוותו העיוורת חש המן בוז, ולכן וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ, שכן פגיעה באדם יחיד נראתה פחותה מכבודו כמשנה למלך. התפנית התרחשה כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי, כאשר הובהר לו שסירובו של מרדכי אינו נובע מאיבה אישית, אלא מאמונתו הדתית ומהשורשים ההיסטוריים של עמו. בתחילה שקל המן לפגוע רק בהנהגה הרוחנית, שאותה זיהה בתור עַם מָרְדֳּכָי, אך לבסוף החליט להרחיב את גזרתו ולבקש לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים כדי לעקור את הדת כולה ולשמור על יוקרתו כמנהל מערכה מול אומה שלמה. על אף תוכניתו הרשעה להביא לאבדון מוחלט, הגזרה חלה רק על היהודים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, כך שיהודים שהתגוררו בממלכות אחרות נותרו מחוץ לסכנת ההשמדה.