שמות, פרק י״ז, פסוק ו׳

ה' מבטיח למשה השגחה מיוחדת באומרו הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב, כדי להגן עליו מהעם הזועם ולכוון אותו לסלע המדויק בהר סיני, המקום שבו ישאבו בעתיד גם את מי התורה. הציווי וְהִכִּיתָ בַצּוּר דרש ממשה להכות לתוך עצמותו של הסלע הנוקשה באמצעות המטה, צעד שנועד להוכיח כי המטה ששימש למכות במצרים פועל כעת להבאת חיים מכוח רצון ה' בלבד. בעקבות זאת וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם, כאשר השמטת הבהמות מהכתוב נועדה לחשוף שטענת העם על צמאון מקניהם הייתה שקרית, או משום ששתייתן מובנת מאליה. אירוע זה, שהפך לנס מתמשך שליווה את ישראל במדבר, בוצע כאשר וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, כדי לחלוק להם כבוד וכדי שישמשו עדים נאמנים לכך שהמים נבעו מהסלע באורח פלא ולא ממקור טבעי.