מול המון צמא וזועם, וַיִּצְעַק משה אל ה' בתפילה ובקשת רחמים, מתוך דאגה כנה לעם חרף תחושת חוסר האונים שלו. עם זאת, שאלתו מה לעשות לָעָם הַזֶּה מקפלת בתוכה גם נימה של התמרמרות על המצב. משה מתריע כי עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי, תיאור המשקף סכנת אלימות ממשית ומיידית, או חשש שאם ההמתנה למים תתארך תפקע סבלנותם והם יהרגו אותו באבנים. ייתכן גם שאיום הסקילה אינו אלא משל הממחיש את עוצמת זעמם של בני ישראל. מנקודת מבט שונה, זעקה זו היא דווקא סנגוריה על העם: משה מצדיק את צמאונם, ומוכן לספוג זריקת אבנים באהבה מתוך הבנה שזו אחריותו כמנהיג לדאוג להם.
שמות, פרק י״ז, פסוק ד׳
פרשת בשלח
וַיִּצְעַ֤ק מֹשֶׁה֙ אֶל־יְהֹוָ֣ה לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶעֱשֶׂ֖ה לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה ע֥וֹד מְעַ֖ט וּסְקָלֻֽנִי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.