מלחמת עמלק מציגה מערכה ייחודית שבה הניצחון הפיזי בשדה הקרב מוכתב לחלוטין מפעולה המתרחשת הרחק משם, על ראש הגבעה. תנוחת גופו של מנהיג האומה הופכת למדד המכריע את גורל המערכה כולה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים, הנשענת על דברי חז"ל במסכת ראש השנה, שוללת את המחשבה שידיו של משה עצמן הן שעשו או שברו את המלחמה. הרמת הידיים שימשה כנקודת מיקוד רוחנית: כאשר משה עמד על הגבעה והרים את ידיו, בני ישראל הביטו כלפי מעלה, שעבדו את ליבם לאביהם שבשמים, ומתוך אמונתם ניצחו [רש"י, ברטנורא, תורה תמימה, הכתב והקבלה, ברכת אשר]. בעקבות חזרתם בתשובה ואמונתם, וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל – הכוונה היא להתגברות של האומה כולה, ולא רק של הלוחמים בשטח [נתינה לגר, ביאור יש"ר].
מול הגישה הרוחנית, ישנם פרשנים המציעים הסבר פסיכולוגי וצבאי על דרך הפשט. הרמת היד והמטה שימשה כדגל וכנס צבאי בולט. כל עוד ראו הלוחמים את משה מרים את ידו, הם התעודדו, התחזקו וגברו. מנגד, כאשר משה התעייף והוריד את ידו, הלוחמים חשו רפיון וייאוש, ובעקבות זאת וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק [רשב"ם, אבן עזרא, פענח רזא, קאסוטו].
פעולת הרמת הידיים מזוהה באופן מובהק עם עמידה בתפילה ובתחנונים [הכתב והקבלה, אם למקרא, אבן עזרא הקצר], ויש שאף מציינים כי שורש המילה יָד֖וֹ טומן בחובו משמעות של תודה, שבח והלל [הכתב והקבלה]. קשר הדוק התקיים בין מצבם הרוחני של העם לבין יכולתו הפיזית של משה: כאשר תפילתם של ישראל הייתה זכה ואמונתם חזקה, עמדו למשה הזכות והכוח להשאיר את ידיו מורמות. אך כאשר התגברו החטאים, כוחו תש וידיו צנחו [מלבי"ם]. גישה ייחודית מציעה כי הרמת הידיים נועדה לבקשת רחמים מתוך הכנעה, בעוד שהנחתן ושילובן נועדו לאמירת שירות ותשבחות. משה הוריד את ידיו מתוך מחשבה שישראל כבר מוכנים לשלב ההודיה על הניצחון, אך מכיוון שליבם טרם היה שלם, עמלק גבר והוא נאלץ לשוב ולהרים את ידיו בתפילה [חתם סופר].
מדוע בכלל הוריד משה את ידיו ואפשר לעמלק להתגבר? הפירוש הפשוט הוא שוְכַאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ מתאר מצב של חוסר אונים פיזי; משה פשוט לא היה מסוגל להחזיק את ידיו באוויר לאורך זמן בשל כובדן ועייפותו, ולא משום שרצה במפלת ישראל [רמב"ן, הטור הארוך, שטיינזלץ, ביאור יש"ר]. הסבר נוסף הנשען על המדרש קובע כי קיים איסור לאדם להשהות את כפיו פרושות כלפי השמיים למשך יותר משלוש שעות ברציפות [רמב"ן, הטור הארוך]. לחלופין, יש שראו בהורדת הידיים איתות מכוון של משה לעם, כדי שיבינו שהם זקוקים לסיוע ולרחמי שמיים [הדר זקנים].
מעבר למשמעויות אלו, הניצחון נתפס כנס גלוי מאת ה', בדומה לשאר האותות והמופתים, כאשר הפעולה הפיזית של הרמת הידיים הייתה הכרחית כדי למשוך את ההשגחה האלוהית. אלמלא רצה ה' בתשועת ישראל, גם אהרון וחור לא היו מצליחים לתמוך בידיו של משה [שד"ל, אם למקרא]. ברובד הנסתר והקבלי, עשר אצבעותיו המורמות של משה רמזו לעשר הספירות העליונות. הרמתן נועדה לייחד אותן ולהשפיע כוח ואמונה על ישראל, כדי להכניע את מידת הדין הקשה שייצג עמלק [רקנאטי].