במעבר חד מההשגחה האלוהית שליוותה את מסעם, מתגלע משבר אמון חריף במחנה. הדרישה למים חורגת מבקשה טבעית של ציבור צמא, והופכת לעימות חזיתי המשלב תביעה אגרסיבית, הטלת דופי במנהיגות וספק ביכולותיו של האל.
וַיָּרֶב הָעָם
פרשנים רבים מדייקים כי הכתוב נוקט במילה "העם" ולא "כל העם" או "עדת ישראל", כדי ללמד שלא כל הציבור השתתף במחלוקת, אלא רק ההמון או "הערב רב", בעוד שהזקנים והחשובים לא לקחו בה חלק [אבן עזרא, הכתב והקבלה, מלבי"ם, צרור המור]. יתרה מכך, הציבור המוחה התחלק לשתי כתות שונות: הכת האחת באמת סבלה ממחסור במים ופתחה במריבה עם משה, ואילו לכת השנייה עדיין היו מים בכליהם מהתחנה הקודמת במסע, והם הצטרפו למהומה רק כדי לנסות את ה' [אבן עזרא, טור הארוך, רלב"ג]. יש המצביעים על כך ששורש החטא נבע מחרדה לעתיד; הם החלו לריב עוד בטרם היו צמאים באמת, רק מתוך חשש שמא יגמרו המים שברשותם [פרדס יוסף, ברכת אשר]. עצם השימוש בפועל המבטא מריבה, מעיד כי לא מדובר בתלונה רגילה על מצוקה, אלא בתביעה משפטית של זכויות. הם ראו במשה אחראי ישיר למצבם ובאו אליו בטענות כבעלי דין [רש"ר הירש, קאסוטו].
תְּנוּ לָנוּ מַיִם
אף שהעם פנה בדבריו למשה בלבד, הדרישה מנוסחת בלשון רבים. הסיבה המרכזית לכך היא שהפנייה כוונה למשה ולאהרן גם יחד, שכן משה נהג לדבר אל העם רק באמצעות אהרן אחיו [אבן עזרא, חזקוני, ביאור ישר, קאסוטו]. דעה נוספת גורסת כי הפנייה בלשון רבים נועדה לכלול את ה' יחד עם משה. העם פנה אליהם כנושה התובע את חובו באגרסיביות, ובמקום לבקש ממשה שיתפלל עבורם, הם דרשו ממנו מים כאילו הדבר נתון בידו וברשותו [אור החיים].
מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי
בתגובתו, משה פונה תחילה לכת המריבה ומתגונן מפני האשמותיהם. הוא מבהיר להם את חוסר ההיגיון שבתביעתם: מדוע אתם באים בטענות אליי? הרי אינני אלא שליח המבצע את פקודותיו של ה', ואין ביכולתי לעשות דבר מבלעדיו או להוציא מים בכוחות עצמי [ספורנו, העמק דבר, שד"ל, ביאור ישר, שטיינזלץ]. מעבר לכך, מריבה עם מנהיג רוחני טומנת בחובה משמעות עמוקה יותר, שכן כל המריב עם רבו נחשב כמי שמריב עם ה' וכאילו פנה לעבודה זרה [קיצור בעל הטורים].
מַה תְּנַסּוּן אֶת ה'
לאחר מכן פונה משה לכת השנייה, זו שמטרתה הייתה לבחון את האל. מהות הניסיון הייתה ספקנות גמורה ביכולתו של ה' לספק מים בארץ ציה ושממה. העם רצה לבדוק האם כוחו של האל מוגבל, ומתוך כך להסיק האם הוא אכן שוכן בקרבם [רש"י, שד"ל, רלב"ג, ביאור ישר]. משה מזהיר אותם כי ניסיון כזה הוא מסוכן ביותר; בחינת האל עלולה לעורר את קצפו ולהביא עליהם כליה [ספורנו]. אירוע זה נחשב לאחד מעשרה ניסיונות שבהם ניסו בני ישראל את ה' במדבר, והוא נתפס כחמור מכולם משום שהטיל ספק ביכולתו הבסיסית של האל למלא את צורכיהם, במיוחד לאחר שכבר חוו ניסים גלויים כירידת המן [תורה תמימה, צרור המור, ביאור ישר].