קרה לכם פעם שהייתם בטיול ארוך ופתאום התחלתם לדאוג שאולי השתייה שלכם תיגמר, למרות שעוד היו לכם מים בבקבוק? זה בדיוק מה שקרה לחלק מבני ישראל במדבר. למרות שה' שמר עליהם כל הדרך, פתאום התחיל משבר. התורה מספרת שוַיָּרֶב הָעָם, כלומר העם רב והתווכח. שימו לב שלא כתוב שכל העם רב, כי החכמים והזקנים לא השתתפו במריבה הזו, אלא רק חלק מהאנשים. המריבה התחילה מתוך פחד. חלקם אפילו לא היו צמאים באמת, אלא פשוט פחדו שבעתיד לא יהיו להם מים.
במקום לבקש עזרה בצורה נעימה, הם באו למשה בכעס, ממש כמו אנשים שדורשים משהו שמגיע להם בכוח, והאשימו אותו במצב. הם צעקו, תְּנוּ לָנוּ מַיִם. תחשבו על זה רגע, למה הם אמרו "תנו" בלשון רבים אם הם פנו רק למשה? הסיבה היא שהם פנו גם למשה וגם לאחיו אהרן, שתמיד עזר לו להנהיג ולדבר אל העם.
משה ענה להם ושאל, מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי, כלומר, למה אתם באים בטענות אליי? הרי אני רק שליח של ה', ואין לי כוח להמציא מים בעצמי. לאחר מכן, משה המשיך ושאל אותם, מַה תְּנַסּוּן אֶת ה'. הוא ראה שחלק מהאנשים פשוט רצו לבחון את ה' ולבדוק אם הוא באמת יכול לתת להם מים במדבר היבש. משה הזהיר אותם שזה מעשה לא נכון. הרי הם כבר ראו ניסים גדולים שה' עשה להם, כמו האוכל שירד להם מהשמיים, ולכן הם היו צריכים לסמוך עליו שהוא נמצא איתם וידאג לכל מה שהם צריכים, ולא להטיל בו ספק.