יצא לכם פעם להיות בטיול ארוך בשמש, כשהבקבוק שלכם התרוקן לגמרי והייתם ממש צמאים? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל במדבר. נגמרו להם המים, והצמא הפך לקשה מאוד. ה׳ רצה ללמד אותם שיעור חשוב באמונה ולחנך אותם להתפלל אליו כשהם בצרה. הוא חיכה שהם יבקשו ממנו מים, אבל במקום לפנות לה׳, העם נכנס ללחץ וכעס מאוד על משה. הם באו אליו בטענות ושאלו למה הוא הוציא אותם ממצרים למקום כל כך מסוכן שבו חסר להם דבר בסיסי כל כך.
מעניין לשים לב לאיך שהם דיברו. בהתחלה הם צעקו בלשון רבים ואמרו העליתנו, כלומר למה העלית את כולנו, אבל מיד אחר כך כל אחד צעק מתוך הפחד האישי שלו ואמר שהצמא עומד להמית אֹתִי. הפחד הכללי של כולם יחד הפך לחרדה אישית ועמוקה של כל אחד ואחד.
האנשים לא דאגו רק לעצמם. הם צעקו שהצמא פוגע גם בילדים הקטנים שלהם, וְאֶת בָּנַי, שקשה להם מאוד להסתדר בלי מים וההורים סובלים לראות אותם כך. הם גם פחדו על הבהמות שלהם, וְאֶת מִקְנַי, כי הבהמות שותות כמות אדירה של מים, ובמדבר אדם שמאבד את הבהמה שלו נשאר חסר אונים ומתקשה לשרוד. מרוב ייאוש ופחד, העם איבד שליטה והתחיל להתנהג בצורה כועסת ומאיימת. משה אפילו חשש שהם יפגעו בו, עד שה׳ התערב, הרגיע את משה והבטיח לו שהוא מוגן ושום רע לא יקרה לו.