יצא לכם פעם לנסות להרים את הידיים גבוה באוויר? כמה זמן תצליחו להחזיק אותן ככה בלי להתעייף? בזמן המלחמה הקשה נגד עמלק, הניצחון של עם ישראל היה תלוי בידיים של משה. כל עוד הידיים שלו היו מורמות, ישראל ניצחו. אבל משה היה אדם מבוגר, ואחרי כמה שעות נאמר עליו וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים. הידיים שלו פשוט התעייפו והפכו להיות כבדות, כי אף אדם לא יכול להחזיק את הידיים באוויר כל כך הרבה זמן.
כדי לעזור לו, וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ. למה הם נתנו לו לשבת דווקא על אבן קשה ולא על כרית רכה ונוחה? משה הרגיש שאם עם ישראל נמצא עכשיו בצער ונלחם קשה בחוץ, הוא לא יכול לשבת בנוחות. הוא רצה להרגיש את הקושי שלהם ולהיות שותף איתם.
אז משה ישב, וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד. אהרן עמד מצד אחד, חור מהצד השני, ושניהם עזרו לו להחזיק את הידיים למעלה. שיתוף הפעולה הזה מלמד אותנו מסר מקסים, בניגוד לקריעת ים סוף שבה משה עשה את הנס לבדו, כאן בני ישראל היו חייבים לעזור ולתמוך אחד בשני כדי לנצח.
בזכות העזרה שלהם נאמר וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה. המילה אמונה כאן פירושה חוזק ויציבות. הידיים של משה נשארו חזקות ויציבות למעלה באוויר עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ, כלומר עד סוף היום, כשהשמש שקעה והמלחמה הסתיימה בניצחון.