יצא לכם פעם להרגיש שכולם מסביב כועסים עליכם, ומצפים שתפתרו בעיה קשה שאין לכם מושג איך לפתור? בדיוק כך מרגיש משה. העם צמא מאוד למים, והם זועמים ודורשים ממנו פתרון. משה נמצא במצב ממש לא פשוט. הוא מבין את המצוקה שלהם, אבל גם מרגיש חוסר אונים מול הכעס הגדול.
במקום לכעוס עליהם בחזרה, הכתוב אומר וַיִּצְעַק, כלומר משה פונה אל ה׳ בתפילה ובקשת רחמים. זה מראה לנו איזה מנהיג נפלא הוא. למרות שבני ישראל רבים איתו, הוא לא מוותר עליהם וממשיך להתפלל למענם כדי שה׳ יעזור להם. יחד עם זאת, משה משתף את ה׳ בחשש שלו. הוא מסביר שאם המצב יימשך עוֹד מְעַט, כלומר אם יעבור עוד קצת זמן בלי שיהיו מים, הסבלנות של העם תיגמר לחלוטין. מרוב כעס וצמא הם עלולים לאבד שליטה, ולכן הוא אומר וּסְקָלֻנִי, שזה אומר שהם יזרקו עליו אבנים. משה מבקש מה׳ עזרה דחופה כדי להביא להם מים ולהציל את המצב לפני שיהיה מאוחר מדי.