תארו לעצמכם שאתם יוצאים לטיול ארוך במדבר. אתם סומכים לגמרי על המדריך שלכם, אבל פתאום אתם מגיעים למקום החניה וקולטים שאין שום מקור מים בסביבה. מה הייתם מרגישים? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל. הם המשיכו להתקדם במדבר, והמילה לְמַסְעֵיהֶם מרמזת לנו שהם לא הגיעו מיד למקום החדש, אלא עצרו בעוד כמה תחנות בדרך. המסע הזה לא היה סתם טיול שבו הם הלכו לאיבוד. הם הלכו עַל פִּי ה', כלומר ה' בעצמו כיוון אותם בעזרת עמוד הענן והוביל אותם בדיוק למקום היבש הזה. ה' עשה זאת בכוונה, כדי שהעם לא יחשוב שמשה טעה בדרך והוביל אותם למקום מסוכן.
כשהם חנו בִּרְפִידִים, הם הבינו שיש בעיה. בהתחלה עוד נשארו להם קצת מים בכלים מהתחנה הקודמת, והם לא היו צמאים באותו הרגע. אבל כשהם הסתכלו סביב וראו רק חול ויובש, הם נבהלו מאוד. הם הבינו שאין שם מספיק מים לִשְׁתֹּת, כלומר מים שיספיקו לכל כך הרבה אנשים בימים הבאים.
ולמה באמת ה' הביא אותם למקום בלי מים? השם של המקום, בִּרְפִידִים, מגלה לנו סוד קטן. השם הזה מזכיר את המילים "רפיון ידיים", כלומר חולשה. בני ישראל התעייפו קצת והיו חלשים ורפויים בלימוד התורה. בגלל שהתורה דומה למים שנותנים לנו חיים, ה' הראה להם שכשחסרים מים רוחניים, חסרים גם מים אמיתיים. מתוך הפחד והלחץ שהמים עומדים להיגמר, העם לא סתם ביקש עזרה, אלא ממש רב עם משה. הם דרשו מים ורצו לבדוק האם ה' באמת נמצא איתם ויכול לדאוג להם ולעשות להם נס אפילו בלב השממה.