קרה לכם פעם שהלכתם עם ההורים במקום עמוס, הם דאגו לכם ושמרו עליכם, אבל פתאום מרוב בלבול שאלתם את עצמכם "איפה הם?" למרות שהם היו ממש לידכם? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל. ה' עשה להם ניסים עצומים ושמר עליהם במדבר, אבל כשהם היו עייפים וצמאים הם פתאום שאלו בספק האם ה' באמת נמצא איתם.
המפרשים מסבירים את זה בעזרת משל על אבא שמרכיב את הבן שלו על הכתפיים ודואג לו לכל מה שהוא צריך. פתאום הבן פוגש אנשים ושואל אותם "ראיתם אולי את אבא שלי?". האבא מבין שהבן שכח מי שומר עליו, אז הוא מוריד אותו לרגע לארץ, ומיד מגיע כלב ומפחיד אותו. הבן נבהל וצועק "אבא!", וככה הוא נזכר שהאבא תמיד שם כדי להגן עליו.
ברגע שבני ישראל פקפקו והיו חלשים באמונה שלהם, ההגנה של ה' הוסרה לרגע, ואז הגיעה ההתקפה של עמלק. המילים וַיָּבֹא וגם וַיִּלָּחֶם מתארות שעמלק הגיעו בשיא המהירות ובהפתעה גמורה, ממש כמו גנב בלילה, בלי להודיע על מלחמה מראש. המלחמה הזו הייתה עִם־יִשְׂרָאֵל, כלומר בני ישראל נאלצו להתגונן ולהשיב מלחמה בחזרה.
המלחמה התרחשה במקום שנקרא בִּרְפִידִם. השם הזה הוא לא רק ציון של מקום במפה, אלא הוא מזכיר את המילה רפיון, שמשמעותה חולשה. עמלק נמשל לזבוב שיכול לעקוץ רק במקום שיש בו שריטה או פצע. כל עוד בני ישראל היו מאוחדים וחזקים באמונה שלהם בה', אף אחד לא יכול היה לפגוע בהם. אבל ברגע שהידיים שלהם רפו, כלומר הם נהיו חלשים ברוחניות והיה ביניהם חוסר אחדות, זה פתח את הפתח לעמלק להיכנס ולתקוף.