יחזקאל, פרק י״ג, פסוק י״ח

ה' מפנה נבואת זעם אל קוסמות המשתמשות באביזרי כישוף כדי להטיל אימה ולתמרן את העם. נשים אלו היו לִמְתַפְּרוֹת כְּסָתוֹת, כריות קטנות שנקשרו עַל כָּל אַצִּילֵי יָדַי, כלומר על פרקי הידיים שלהן או של הלקוחות, וכן היו וְעֹשׂוֹת הַמִּסְפָּחוֹת, מניחות צעיפים עַל רֹאשׁ כָּל קוֹמָה, על ראשם של השואלים שעמדו בקומה זקופה. כהקבלה מעוותת למצוות התפילין, מטרתן הייתה לְצוֹדֵד נְפָשׁוֹת, ללכוד את מחשבת ההמון ולהדיחו מדרך הישר בעזרת ניחוש עתידות שקרי. לבסוף מופנית אליהן תוכחה נוקבת השואלת הַנְּפָשׁוֹת תְּצוֹדֵדְנָה לְעַמִּי, האם יעלה על הדעת שתצליחו לצוד את עמי, וּנְפָשׁוֹת לָכֶנָה תְחַיֶּינָה, והאם ראוי שתובילו אותם לאבדון רוחני רק למען בצע כסף כדי להחיות את עצמכן. בנוסף, יש בכך לגלוג על יומרתן השקרית להחיות או להמית אחרים, בשעה שאינן מסוגלות להבטיח אפילו את קיום נפשן שלהן.