יחזקאל, פרק י״ג, פסוק י״ח

יצא לכם פעם לראות מישהו עושה קסמים או תעלולים ומנסה לשכנע אתכם שזה אמיתי? בתקופת התנ"ך היו נשים שניסו לעשות בדיוק את זה. הן לא באמת היו נביאות שקיבלו הודעות מה', אלא קוסמות שעשו כל מיני טקסים מוזרים בתוך הבתים שלהן כדי להפחיד אנשים תמימים ולהרוויח כסף. כדי לגרום להצגה שלהן להיראות אמיתית, הן השתמשו בכל מיני חפצים. למשל, הן תפרו כסתות, שהן כריות קטנות ששימשו לכישוף, וקשרו אותן על אצילי ידי, כלומר על פרקי הידיים ובתי השחי. המילה ידי היא פשוט קיצור של המילה ידיים. את הכריות האלה הן שמו על הזרועות של האנשים שבאו להתייעץ איתן או על עצמן. בנוסף, הן שמו מספחות, שהן מטפחות ראש מיוחדות או צעיפים, על ראש כל קומה. הכוונה היא לראשים של האנשים שבאו אליהן, שעמדו מולן בקומה זקופה כדי לשמוע את העצות שלהן. המעשים האלו מזכירים קצת את מצוות התפילין שאנחנו שמים על היד ועל הראש כדי להתקרב לה', רק שהקוסמות עשו את זה כדי לבלבל את האנשים ולהרחיק אותם מה'. המטרה של כל ההצגה הזאת הייתה לצודד נפשות, כלומר לצוד וללכוד את הלבבות של האנשים. הן סיפרו שקרים, הבטיחו דברים טובים לאנשים רעים, והפחידו אנשים טובים. ה' כועס מאוד על המעשים האלה ושואל אותן: הנפשות תצודדנה לעמי? האם באמת נראה לכן שאתן יכולות לצוד את הנפשות של העם שלי? ובשביל מה הן עשו את כל זה? הפסוק מסביר: ונפשות לכנה תחיינה, כלומר הן הרסו את האמונה של האנשים רק כדי להרוויח כסף, להתפרנס ולהחיות את עצמן.