יצא לכם פעם לעמוד מול חלון ולהביט בסופת חורף חזקה במיוחד, כזו שיש בה רוחות עזות, גשם שוטף ואפילו ברד? לפעמים הטבע נראה כאילו הוא סוער וכועס. הנביא משתמש בתמונה של סופה אדירה כדי להסביר איך ה׳ יעצור את נביאי השקר. הסופה הזו היא בעצם משל לאויב חזק שיגיע כדי להרוס את חומת השקרים שהם בנו ולבטל את דבריהם לחלוטין.
המילה וּבִקַּעְתִּי מתארת איך הרוח עצמה תשבור ותבקע את אותה חומת שקרים. כדי להסביר את התהליך, משתמשים כאן בשתי מילים שונות לכעס. המילה בַּחֲמָתִי מתארת כעס פנימי, כזה שנמצא עמוק בפנים, והוא זה שמתחיל את הכל ומעורר את רוח הסערה. לעומת זאת, המילה בְּאַפִּי מתארת את הכעס שיוצא החוצה אל הפועל, כמו גשם חזק ושוטף שמגיע כדי להעניש.
בדרך כלל, אחרי שכועסים והכעס יוצא החוצה, מתחילים להירגע. אבל בגלל שהמעשים של נביאי השקר היו כל כך לא טובים, הכעס הפנימי לא נרגע. הוא מתעורר שוב בעוצמה גדולה יותר, מקפיא את הגשם השוטף והופך אותו אל אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ, שהן אבני ברד כבדות וחזקות. המטרה של כל הסופה הזו היא להביא לְכָלָה, כלומר להרוס ולסיים את השקרים עד תום, כדי שלא יישאר מהם זכר.