חורבנה המוחלט של העיר מוצג דרך דימוי ציורי, כאשר הפרשנים מסכימים כי המילה הַקִּיר משמשת כאן כמשל לירושלים [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
תהליך החורבן מתואר בשלושה שלבים מדורגים של הריסה ונתיצה [מצודת ציון, מלבי"ם]: בתחילה וְהָרַסְתִּי, שלב שבו העיר נבקעת, חומותיה מתפוררות והיא מאבדת את שלמותה. לאחר מכן וְהִגַּעְתִּיהוּ אֶל הָאָרֶץ, נפילה מוחלטת של הקיר מטה אל הקרקע [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. השלב הסופי הוא וְנִגְלָה יְסֹדוֹ, מצב שבו החלק העליון של החומה קורס לחלוטין עד שלא נותר ממנו זכר, והיסודות עצמם נחשפים לעין [מלבי"ם, מצודת דוד].
כדי שלא ייווצר הרושם המוטעה שרק המבנים הפיזיים ייפגעו ואילו האנשים יינצלו, מודגש: וְנָפְלָה וּכְלִיתֶם בְּתוֹכָהּ [מלבי"ם]. נביאי השקר, אלו שטחו את הקיר בטיח תפל, ייהרגו כולם בתוך ירושלים בעת נפילתה, ואף לא אחד מהם יימלט [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה רעיונית, משמעות הדבר היא שכאשר יבוא האויב ותתבטל נבואת השקר, יבוא גם קצם של הנביאים עצמם [מצודת דוד].
בסופו של תהליך זה, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' – מתוך הפורענות יכירו כולם בכוחו של ה' ובכך שהוא נאמן לשלם גמול ולהעניש את החוטאים [מצודת דוד].