התוכחה האלוהית חושפת את השקר הכפול של נביאי השקר, אשר בדו מלבם חזיונות וייחסו אותם לה'. הפנייה הלוא מכוונת ישירות אל הנביאים עצמם [רד"ק], ומבחינת מסורת נוסח המקרא מילה זו נכתבת כאן בכתיב מלא [מנחת שי].
ההאשמה כלפי הנביאים נחלקת לשני מישורים: ראשית, המחזה שלהם הוא למעשה נבואת שקר, שכן הם לא חוו התגלות נבואית מעולם. שנית, ומקסם כזב מלמד שאפילו הקסמים שבהם השתמשו ואותם אמרו לעם היו שקריים לחלוטין [מצודת דוד].
למרות שקרים אלו, המילה ואומרים מפורשת במשמעות של "ואתם אומרים" [רד"ק], כלומר הנביאים ממשיכים ומתיימרים להציג את דבריהם כנאום ה'. על כך באה ההכחשה המוחלטת של ה' – לא דברתי. הצהרה זו מוסיפה נדבך על כך שה' לא שלח אותם למשימה, ומבהירה שהוא לא דיבר אליהם או מסר להם דבר מעולם. המסקנה העולה מכך היא שנבואתם אינה יכולה להתקיים בשום צורה: היא לא תתגשם מצד עצמה, שכן היא מבוססת על חזון שווא, והיא לא תתגשם מכוחו של ה', משום שהוא מעולם לא דיבר ולא עמד מאחורי הדברים [מלבי"ם].