נביאי השקר עומדים בפני תגובה אלוהית חריפה, לא רק בשל הנזק החברתי והרוחני שגרמו לעם, אלא בראש ובראשונה בשל הפגיעה הישירה בכבוד שמים. נבואתם לא הייתה טעות תמימה, אלא שימוש מודע בשקרים ובקסמים תוך התיימרות לדבר בשם ה' [אברבנאל].
הפרשנים מצביעים על כך שמעשיהם של נביאי השקר נושאים בחובם אשמה כפולה: האחת על עצם אמירת השקר בשם ה', והשנייה על כך שהטעו את העם והדיחו אותו מדרכי הישר. הנימוק לעונש המופיע כאן, יַעַן דַּבֶּרְכֶם שָׁוְא וַחֲזִיתֶם כָּזָב, מתמקד בחלק הראשון של אשמתם. פנייה זו מבהירה כי עצם הבדיית נבואה בשם ה' היא פגיעה בכבודו, ועליה בלבד הם ראויים לעונש החמור ביותר, עוד לפני שנדונה השפעתם ההרסנית על הציבור [מלבי"ם].
בעקבות חומרת המעשה, מגיעה ההכרזה לָכֵן הִנְנִי אֲלֵיכֶם. ביטוי זה מקפל בתוכו איום ישיר ומוחלט, ומשמעותו היא שה' בעצמו יוצא להילחם בהם [מצודת דוד]. זוהי הצהרה על הפניית הזעם האלוהי ושילוחו ישירות כלפיהם, בדומה למצב שבו ה' מפנה את פניו באדם מסוים במטרה להענישו [רד"ק].