הנבואה ממשיכה לעשות שימוש בדימוי אדריכלי חריף, ופונה אל נביאי השקר המנסים לכסות מציאות רעועה בשכבה חיצונית של טיח. המסר מופנה אל הבונים, ומבהיר כי היופי החיצוני של מליצותיהם חסר כל ממשות, והמבנה השקרי שניסו לייצב עתיד לקרוס לחלוטין תחת לחץ. הטיח שבו הם משתמשים הוא חלש מטבעו ומוכן לנפילה מראש [מלבי"ם].
הנביא קורא: אֱמֹר אֶל טָחֵי תָפֵל וְיִפֹּל. המילה וְיִפֹּל מתפרשת במובן של "אשר יפול" [מלבי"ם], או כהדגשה לכך שאפילו אם הבונים חושבים שהקיר חזק, הוא בהכרח יקרוס [רד"ק]. התמוטטות זו תתרחש כאשר הָיָה – פועל הכתוב בלשון עבר אך משמעותו לעתיד [רד"ק, מצודת ציון] – ירד גֶּשֶׁם שׁוֹטֵף, כלומר מטר היורד בעוצמה רבה [מצודת ציון]. גשם טבעי וחזק לבדו כבר היה מספיק כדי להדיח את הטיח מן הקיר [מלבי"ם].
אולם ה' מוסיף על פגעי הטבע גם התערבות ישירה והרסנית: וְאַתֵּנָה אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ. המילה וְאַתֵּנָה משמעותה "ואתן", בתוספת האות ה' [רש"י, רד"ק, מלבי"ם, מצודת ציון]. עם זאת, קיימת מסורת נוסח חלופית, המשתקפת גם בתרגום הארמי, הגורסת "ואת", כלומר "ואת אבני האלגביש" [רד"ק, מנחת שי].
אַבְנֵי אֶלְגָּבִישׁ הן גושי ברד גדולים במיוחד [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים חלוקים האם מדובר במילה אחת או בצירוף של שתי מילים, "אל גביש", אך מסכימים כי משמעות השם היא שאבני הברד מזהירות ונוצצות כמו אבן טובה ויוקרתית [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. רש"י מביא גם פירוש מדרשי הדורש את המילה כ"אל גב איש", ברמז לאבני הברד ממכת ברד במצרים, שנעצרו באוויר ולא הגיעו לארץ בזכותו של משה רבנו.
אבני הברד הכבדות תִּפֹּלְנָה ישירות על הקיר [רש"י], ויחד עם וְרוּחַ סְעָרוֹת אשר תְּבַקֵּעַ ותפרוץ את החומה [ביאור שטיינזלץ], המבנה כולו יישבר [מלבי"ם].
הפרשנים מסבירים כי פגעי מזג האוויר המתוארים בפסוק, הגשם, הברד והרוח, משמשים כולם כמשל לאויב חזק וחסר רחמים שעתיד לבוא. בואו של אויב זה יחשוף לעין כול את ביטולה ואת חוסר תוחלתה של נבואת השקר, בדיוק כשם שהסערה חושפת והורסת את הקיר המטויח [מצודת דוד, רד"ק].