הנביא יחזקאל מצטווה להתעמת עם תופעה קשה של אנשים המתחזים לשליחי ה׳, אך בפועל בודים את מסריהם בעצמם. דמויות אלו מהוות סכנה, שכן נבואות השקר שלהן מחזקות את ידיהם של עושי הרע ומונעות מהם לשוב מדרכם הרעה [מלבי"ם].
הפרשנים מסכימים כי הפנייה אֶל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל מכוונת באופן ספציפי כלפי נביאי השקר. המילה הַנִּבָּאִים מופיעה כאן בצורה דקדוקית ייחודית: האות בי"ת מנוקדת בקמץ, בניגוד לכל שאר המקומות בתנ"ך שבהם היא מנוקדת בשווא [רד"ק, מנחת שי]. ניקוד חריג זה, יחד עם השימוש בבניין נפעל, בא להדגיש כי אין מדובר בנביאי אמת, אלא באנשים שרק עושים את עצמם לכאלה וחוזים נבואות מדומות [מלבי"ם].
הביטוי לִנְבִיאֵי מִלִּבָּם חושף את מהות התרמית. מבחינה לשונית, זהו מצב של סמיכות המחוברת לאות יחס (האות מֵ"ם), כלומר נביאים הפועלים מתוך ליבם [רד"ק]. כלל הפרשנים מסבירים כי ביטוי זה מתאר אנשים הממציאים את הנבואות מתוך מחשבתם האישית מבלי שראו חזון כלשהו. הם מציגים את דבריהם כאילו ה׳ שלח אותם, וקוראים לעם לשמוע את דבר ה׳, אף על פי שהמסר נובע לחלוטין מליבם שלהם.