נבואת השקר אינה רק הטעיה של העם, אלא נובעת משפלות פנימית של המתיימרים להיות נביאים. המילה הוֹי הפותחת את הפסוק משמשת כלשון יללה, התאוננות, צער ורוגז על אותם נביאים [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
התואר הַנְּבִיאִים הַנְּבָלִים זוכה למספר התייחסויות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר באנשים פחותים, נבזים ושפלים. עם זאת, יש המפרשים מילה זו במשמעות של שוטים [רש"י, רד"ק]. חידוד רעיוני לכך מציע בעל חומת אנך, המסביר כי מאחר שהנבואה האמיתית שורה רק על אדם חכם, התואר "נבל" – שהוא ההפך מחכם, ולמעשה שוטה – מעיד מיד על כך שמדובר בנביאי שקר נטולי חכמה. המלבי"ם מוסיף כי הם נקראים כך משום שהם חסרים את התנאים הבסיסיים של נביא אמת: הם אינם משיגים דבר ה' ואין להם כל מטרה לתקן את העם.
בהמשך מתואר המניע הפנימי של אותם נביאים: אֲשֶׁר הֹלְכִים אַחַר רוּחָם. כלומר, במקום שרוח ה' תחול עליהם, הם מונעים מתוך רצונם העצמי [רש"י, רד"ק, מצודת ציון]. הם הולכים אחר דמיונם האישי [מלבי"ם], או כפי שמגדיר זאת בעל חומת אנך – הם הולכים אחר רוחם הבהמית, ולא אחר רוח נבואית כלשהי.
הפסוק נחתם במילים וּלְבִלְתִּי רָאוּ, המדגישות את הריקנות שבנבואתם. בעוד נביא אמת חווה מחזות רוחניים שבגינם הוא נקרא "רואה" או "חוזה", נביאי השקר לא ראו מאומה. הם בודים את הדברים מלבם ומכריזים רק את מה שתואם את רצונם האישי, ללא כל התגלות אמיתית [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].