התערבותו הישירה של ה׳ שמה קץ למעשי הכישוף של נביאות השקר, במטרה לשחרר את העם מהשפעתן ההרסנית.
וְקָרַעְתִּי אֶת־מִסְפְּחֹתֵיכֶם: ה"מספחות" הן מטפחות או כיסויים שהנשים המכשפות היו מניחות על ראשיהן [רד"ק, מלבי"ם]. קריעתן מתפרשת בשני רבדים: במישור הרעיוני, משמעותה ביטול מוחלט של תחבולות הכישוף, כאילו נקרעו והיו כלא היו [מצודת דוד]. במישור המעשי, פעולת הקריעה מסמלת את אובדנן ומיתתן של המכשפות עצמן, שכן עם סילוקן יתבטלו גם מעשיהן [רד"ק].
וְהִצַּלְתִּי אֶת־עַמִּי מִיֶּדְכֶן וְלֹא־יִהְיוּ עוֹד בְּיֶדְכֶן לִמְצוּדָה: מטרת הפעולה האלוהית היא להציל את העם מלטעות אחר אמונות כוזבות [מלבי"ם] ולמנוע את הכשלתם בחטא הקסם [מצודת דוד]. המילה לִמְצוּדָה נגזרת מלשון ציד, לכידה ומלכודת [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], והכפילות בפסוק נועדה להדגיש שהעם לא ייפול עוד ברשתן של המכשפות ולא יהיה להן לטרף [מצודת דוד].
מבחינת נוסח המקרא, קיימים הבדלים בין כתבי היד העתיקים. אף על פי שבספרים המדויקים המילה בְּיֶדְכֶן מסתיימת באות נו"ן (בהתאמה למילה "מידכן" שבתחילת הפסוק), נמצאו ספרי תורה ישנים שבהם נכתבה המילה בטעות עם האות מ"ם, וישנם ספרים שבהם האות מ"ם נגררה ותוקנה לנו"ן. כמו כן, המילה לִמְצוּדָה מופיעה בחלק מהספרים הישנים עם האות וי"ו, למרות שעל פי המסורה היא אמורה להיכתב בכתיב חסר [מנחת שי, רד"ק].
וִידַעְתֶּן כִּי־אֲנִי ה': סופה של ההתערבות האלוהית הוא ההכרה באלוהותו של ה' [מלבי"ם], וההבנה המוחלטת כי השליטה על הכול נמצאת בידיו בלבד, ולא בידי כוחות הכישוף [מצודת דוד].