מנהיגי שקר נוטים לא פעם להרדים את הציבור באשליית ביטחון, ובכך מונעים תיקון אמיתי ומובילים לחורבן בלתי נמנע. מערכת יחסים הרסנית זו בין מנהיגות רוחנית מזויפת לעם, מצוירת באמצעות דימוי אדריכלי של חומה רעועה המכוסה בטיח גרוע.
הכפילות במילים יַעַן וּבְיַעַן באה להדגיש את חומרת המעשה, ומלמדת על עונש כפול וחמור במדה ובמשקל [מלבי"ם, רד"ק], או מדגישה שבעוון חמור זה לבדו ראויים נביאי השקר להיענש [מצודת דוד]. חטאם המרכזי הוא הִטְעוּ אֶת עַמִּי לֵאמֹר שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם – הם נטעו בעם תחושת ביטחון כוזבת, הבטיחו שהעיר והמקדש חזקים ושלא נשקפת סכנה מאויבים. הבטחות שווא אלו בנוגע לשלום החיצוני והפנימי, גרמו לעם לדבוק בדרכו הרעה ומנעו ממנו לחזור בתשובה [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
כדי להמחיש את השקר, מובא המשל הרואה בהבטחות אלו בניין של חַיִץ – מחיצה חלשה ורעועה העשויה מקנים או מלבנים גרועות [רש"י, מלבי"ם, מצודת דוד]. קיימות מספר גישות באשר לזהות בונה המחיצה: יש המפרשים כי העם או המלך הם אלו שבונים את החומה, כלומר מסתמכים על ביצורים פיזיים חלשים או על תוכניות מדיניות כושלות [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש הסבורים כי נביאי השקר עצמם הם הבונים את המחיצה, והיא מסמלת את עצם נבואות הכזב שלהם [מצודת דוד, רד"ק]. ברובד עמוק יותר, המחיצה מסמלת את חומת העוונות המבדילה בין העם לבין ה', כאשר נביאי השקר סותמים את הפתחים שעוד נותרו בה וגורמים להשגחה לסור לגמרי [מלבי"ם].
על גבי מחיצה רעועה זו, וְהִנָּם טָחִים אֹתוֹ תָּפֵל. הפועל טָחִים משמעותו מריחה וכיסוי, והמילה תָּפֵל מתארת חומר גרוע שלא הוכן כראוי, בדומה לאוכל חסר מלח, או טיח העשוי מאדמה דמוית סיד שאינה עמידה בפני גשמים [רש"י, מצודת ציון, רד"ק].
אם העם הוא הבונה את המדיניות הרעועה, הרי שנביאי השקר הם המטייחים אותה – הם מחפים על חולשת המעשים ומייפים את המציאות כדי ליצור אשליה של יציבות [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לחלופין, אם הנביאים הם שבנו את נבואת השקר, הם גם אלו שמטייחים אותה במילים חלקות ומליצות מזויפות כדי שתתקבל על הלב [מצודת דוד, רד"ק]. דעה נוספת הופכת את היוצרות, ומציעה כי הנביאים בונים את חומת השקר, אך דווקא ישראל, הפתאים המקבלים את דבריהם, הם אלו שמטייחים את המחיצה בחומר גרוע שאין לו קיום [רד"ק].