תופעת נביאות השקר נחשפת במלוא עליבותה, במציאות שבה אמונה בה' מוחלפת באשליות זולות תוך ניצול תמימותו של ההמון. המילה וַתְּחַלֶּלְנָה מבטאת ביזיון ופגיעה בקדושת ה'. הפרשנים מסכימים כי חילול זה בא לידי ביטוי בכך שהנביאות מסירות את ביטחונו של העם בה', וגורמות לו לבטוח במקום זאת בקסמים ובדברי שקר [רד"ק, מצודת דוד, אברבנאל]. המילה אֶל במשפט אֶל־עַמִּי משמעותה כאן "בתוך", שכן החטא וההטעיה נעשים בפרהסיה בקרב הציבור [רד"ק].
הביטוי בְּשַׁעֲלֵי מתאר מידה של חופן או מלא האגרוף, והמילה וּבִפְתוֹתֵי משמעותה חתיכות ופרוסות [רש"י, מצודת ציון]. לגבי תפקידם של פריטים אלו במעשה הנבואה, מציגים המקורות שתי גישות מרכזיות:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בשכרן העלוב של אותן נשים. בעבור חופן שעורים או פרוסת לחם הן היו מוכנות לשקר ולנבא. עובדה זו מעידה על מעמדן הנמוך ועל המחיר הזול והמבזה שבו מכרו את נבואותיהן [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מנגד, ישנה גישה המפרשת כי פריטי המזון שימשו כאביזרי הקסם עצמם. לפי פירוש זה, הנשים היו משליכות את גרגירי השעורים ואת פירורי הלחם כמעין גורל, ועל פי אופן וצורת נפילתם היו מנבאות עתידות [אברבנאל], או שהיו מטמינות אותם בתוך כריות מיוחדות שבאמצעותן ביצעו את מעשי הכישוף [רד"ק].
באמצעות קסמים אלו התיימרו הנשים לְהָמִית נְפָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא־תְמוּתֶנָה וּלְחַיּוֹת נְפָשׁוֹת אֲשֶׁר לֹא־תִחְיֶינָה. כלומר, הן חרצו משפט שקר על חייהם של אנשים. הן נהגו לגזור מיתה על הצדיקים ולהבטיח חיים לרשעים [רד"ק], או שפשוט ניצלו סכסוכים ומצוקות אישיות – למשל, הבטיחו לאישה ששונאתה תמות בקרוב, או ניחמו אדם שקרובו החולה יחיה [ביאור שטיינזלץ]. כך או כך, מדובר בהבטחות שווא ובהכרעות שקריות שלא יתגשמו לעולם במציאות [רש"י, מצודת דוד, אברבנאל].
המעגל ההרסני נחתם בטרגדיה של שיתוף הפעולה מצד הציבור: בְּכַזֶּבְכֶם לְעַמִּי שֹׁמְעֵי כָזָב. הנביאות אמנם מנצלות את תמימותם של האנשים ומכזבות להם, אך החטא מתאפשר ומשגשג משום שהעם עצמו נוטה להאמין, לקבל את השקרים ולשמוע להם [רש"י, ביאור שטיינזלץ].