התנפצותן של אשליות השווא מלווה בלעג בלתי נמנע כלפי אלו שטיפחו אותן. הנביא משתמש בדימוי של קיר רעוע שכוסה בטיח כדי להמחיש את קריסת נבואות השקר.
המילה הקִּיר מתייחסת לכותל ולמחיצה שהוזכרו קודם לכן [מצודת ציון]. כאשר הקיר נופל מעצמו, ברור שגם הטיח שעליו לא יכול לשרוד [מלבי"ם]. במישור הסמלי, נפילת הקיר מייצגת את בקיעת חומותיה האמיתיות של ירושלים, אירוע שיוכיח כי גם "חומת" ההבטחות המטאפורית קרסה [רד"ק].
עם בוא האסון והחורבן, תופנה אל העם השאלה הלעגנית אַיֵּה הַטִּיחַ. משמעותה של שאלה זו היא תביעה להסבר: היכן השלום שהבטחתם שיהיה? [רש"י]. גישה נוספת מסבירה שהשאלה מדגישה את חוסר התוחלת שבדברי השקר; כאשר נבואת השקר מתבדה, מתברר שלא הייתה כל תועלת במליצות היפות ובמיטב הדיבור ששימשו כ"טיח" לכיסוי המציאות הרעועה [מצודת דוד].
הפנייה בפסוק מתמקדת דווקא בטיח ולא בעצם הבנייה. בחירה זו נובעת מקיצור לשוני, או משום שבוני קיר השקר, הלא הם נביאי השקר, יספו ויאבדו בזמן החורבן. לכן השאלה תופנה אל הניצולים מקרב עם ישראל, אלו שנותרו בחיים והיו שותפים למעשה ה"טיח" וההסתרה [רד"ק].