מציאות של מנהיגות רוחנית שקרית מובילה את העם לשאננות הרסנית במקום לתיקון המעשים. המילים נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל משמשות כאן כהסבר לפסוקים הקודמים, ומבהירות כי הנביאים הם אלו ש"בונים וטחים" את הקיר הרעוע, משל לעיר ירושלים ולנבואות השקר שמכסות אותה [מצודת דוד, רד"ק]. אותם נביאים מספקים לעם חֲזוֹן שָׁלֹם, כלומר נבואות המבטיחות להם ביטחון [מצודת דוד]. חזונות אלו מבוססים על תפיסות מתעתעות ומעודדים יציאה למרידות ולמלחמות שאין להן שום סיכוי להצליח [ביאור שטיינזלץ].
התוצאה של הבטחות אלו חמורה במיוחד: מכיוון שהעם שומע דברי הרגעה, הוא אינו שב בתשובה. לכן, העונש והחורבן שיבואו על ירושלים נגרמים למעשה באשמת אותם נביאים [מלבי"ם]. המציאות בפועל היא שוְאֵין שָׁלֹם והנביאים מבטיחים הבטחות שווא, שכן לא מיועד לעם שום שלום [מצודת דוד]. כנגד קולם המטעה של נביאי השקר ניצב יחזקאל, שמשמיע מסר ברור וחמור, ופוסל לחלוטין את אשליות השווא שהם נוטעים בעם [ביאור שטיינזלץ].