יחזקאל, פרק י״ג, פסוק י׳

הכפילות יַעַן וּבְיַעַן מדגישה את חומרת העוון של נביאי השקר ואת העונש הכבד הראוי להם. חטאם המרכזי הוא שהם הִטְעוּ אֶת עַמִּי לֵאמֹר שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם, בכך שנטעו בעם תחושת ביטחון כוזבת ומנעו ממנו לחזור בתשובה. אשליה זו נמשלת למצב שבו העם או הנביא מקימים מחיצה חלשה ורעועה, שעליה נאמר וְהוּא בֹּנֶה חַיִץ, והיא מייצגת הסתמכות על מדיניות כושלת או את נבואות הכזב עצמן. על גבי מחיצה זו, וְהִנָּם טָחִים אֹתוֹ תָּפֵל, כלומר מורחים ומכסים אותה בחומר גרוע שאינו עמיד. פעולת הטיוח מסמלת את האופן שבו הנביאים מחפים על המציאות במילים חלקות כדי לייצר אשליית יציבות, או את קבלת השקר על ידי העם.