יחזקאל, פרק ב׳, פסוק א׳

תארו לעצמכם שאתם רואים מראה כל כך מדהים ועוצמתי, שאתם פשוט נופלים על הרצפה מרוב פליאה. זה בדיוק מה שקרה לנביא יחזקאל לאחר שראה מראה שמימי של מלאכים. מרוב יראה הוא נפל על פניו, ואז קול משמים פונה אליו. המילים וַיֹּאמֶר אֵלָי מתייחסות לאותו קול שמדבר אליו. הקול מצווה עליו עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ, משום שהנביא היה מוטל על הקרקע, וכעת עליו לקום ולהזדקף. העמידה הזו מראה כבוד למלאך שמדבר אליו, והיא גם סימן לכך שהוא צריך להיות מוכן ומזומן לצאת מיד לשליחות של ה'. הקול קורא לנביא בתואר המיוחד בֶּן אָדָם. יצא לכם לחשוב למה דווקא בשם הזה? מכיוון שהנביא הרגע ראה מלאכים עליונים, היה חשש שהוא יתגאה ויחשוב שגם הוא הפך לאחד מהם. לכן, הפנייה הזו באה להזכיר לו שהוא רק אדם בשר ודם, וכך לשמור על הענווה שלו. בסוף הדברים נאמרת המילה אֹתָךְ, שהמשמעות שלה בשפה שלנו היא פשוט אִתְּךָ, כלומר הקול ימשיך לדבר אתו ולהדריך אותו לקראת התפקיד החשוב שלו.