יצא לכם פעם לראות מראה כל כך עוצמתי ומסנוור, עד שפשוט לא יכולתם להישאר עומדים על הרגליים? יחזקאל הנביא חווה בדיוק את התחושה הזו בשיא החזון שלו. כדי לתאר את האור המיוחד שהוא רואה סביב כיסא המלכות, הוא אומר שזה נראה כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת, ממש כמו הקשת הצבעונית שמופיעה בענן ביום של גשם. למה דווקא קשת? תחשבו על קרן אור של שמש. היא אחידה ורגילה, אבל כשהיא פוגעת בענן היא נשברת להמון גוונים יפהפיים. כך גם ה', שהוא אחד ומיוחד, מתגלה אלינו בעולם בכל מיני דרכים וצורות כדי שנוכל להבין אותו.
כמובן שאין לה' באמת גוף או צבע, ומה שיחזקאל רואה זה רק משל שנועד לעזור לו לתפוס את הגודל של הרגע. לכן הוא מסביר שזהו דְּמוּת כְּבוֹד־ה', כלומר הוא לא רואה את ה' עצמו, אלא רק השתקפות של הכבוד שלו, כמו מלך שנוסע במרכבה. כשיחזקאל קולט את העוצמה של המראה הזה, הוא אומר וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל־פָּנַי. הוא משתטח על הרצפה מתוך פליאה, פחד ורצון להשתחוות. הוא גם נופל כדי להסתיר את הפנים שלו, כדי לא להביט ישירות באור האלוהי המסנוור. כשהוא שוכב שם על הארץ, המראות נעלמים ומתחיל שלב חדש לגמרי. הוא אומר וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר, קול מיוחד שפונה אליו ומכין אותו לשמוע את המסר הישיר שה' עומד למסור לו.