יחזקאל, פרק א׳, פסוק כ״ח

האור האלוהי המקיף את הדמות נדמה כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת מרובת הגוונים המופיעה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם, משל הממחיש כיצד השפע האלוהי האחיד משתקף ומתורגם למראות מוחשיים דרך כוח הדמיון האנושי של הנביא. מאחר שאין זו המציאות האלוהית האמיתית אלא רק השתקפות של השכינה, הכתוב מדגיש כי הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד־ה'. מתוך השתוממות, פחד וביטול החושים הפיזיים המאפשרים את קליטת הנבואה, הנביא מתאר וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל־פָּנַי, כלומר השתטחתי ארצה. מתוך תנוחה זו מסתיים השלב החזותי של החזון ומתחילה ההתגלות הקולית, כאשר הוא מציין וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר, והוא קולו של מלאך המהווה פתיח לדיבורו הישיר של ה'.