מראה האופנים השמימיים מתאפיין בממדים עצומים ובתכונות פלאיות, המעוררים תחושת אפסות והשתאות. המבנה אינו מנגנון דומם, אלא מהות חיה ומורכבת המקיפה את המרכבה מכל עבריה.
המילים וְגַבֵּיהֶן וכן וְגַבֹּתָם נגזרות משורש המבטא גובה ומציינות את הגב של האופנים [מצודת ציון]. השימוש בשתי המילים נועד לגוון בין לשון זכר ללשון נקבה עבור אותו עניין [רד"ק]. הפירוש המקובל הוא שמדובר בצדם החיצוני של האופנים [ביאור שטיינזלץ], או במחיצות גבוהות המתנשאות מעליהם ומקיפות את ארבעתם, אשר בתוכן יושב הרוכב [מצודת דוד]. במבט קוסמי רחב יותר, גבים אלו מסמלים את מערכות הכוכבים והגלקסיות (כדוגמת שביל החלב), העומדים ברום אין-סופי מעל גלגלי כוכבי הלכת [מלבי"ם].
תיאור ממדיהם, וְגֹבַהּ לָהֶם וְיִרְאָה לָהֶם, מצביע על כך שגובהם המופלג והחריג מטיל אימה ופחד על כל מי שרואה אותם, שכן כל דבר עצום בממדיו נתפס כפלא מעורר יראה [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים כי היראה אינה של הצופה, אלא של האופנים עצמם העומדים ביראה ובמורא [רש"י]. גישה נוספת רואה ביראה זו ביטוי לכוחות המשיכה ביקום, שבהם הכוכבים הקטנים נמשכים לגדולים ונעים במסלולם המעגלי המדויק מתוך "יראה" ומשמעת לחוקי הטבע שהתווה ה' [מלבי"ם].
חתימת הפסוק, מְלֵאֹת עֵינַיִם סָבִיב לְאַרְבַּעְתָּן, חושפת כי האופנים אינם כלי רכב רגילים, אלא ישויות חיות המשובצות בעיניים [ביאור שטיינזלץ]. ריבוי העיניים מכל עבר מאפשר להם לראות לכל כיוון, שכן הם נעים בקו ישר מבלי להסתובב [רש"י]. אחרים מסבירים כי המילה "עיניים" כאן אינה איבר ראייה, אלא תיאור של גוונים רבים וצבעים מתחלפים המעטרים את המחיצות [מצודת דוד, מצודת ציון]. על פי הגישה הקוסמית, העיניים הללו הן משל לאינספור השמשות והכוכבים המאירים מכל עבר כעיניים פקוחות, והן מסמלות את ההשגחה המתמדת של ה' הצופה על הבריאה כולה [מלבי"ם].